מי שראה בטלוויזיה את ח"כ מיקי
רוזנטל תוקף בשצף את אילן פלטו – מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות – יכול היה
לחשוב שרוזנטל הוא שר בממשלה, או לפחות חבר בקואליציה, התוקף את מתנגדיו המגינים על
בעלי ההון שהממשלה החליטה לקרוע להם את הצורה.
הפתיח הזה בא לקשור בין שני נושאים:
הלכאורה אופוזיציה לממשלת נתניהו והלכאורה מאבק בבעלי ההון. אתחיל עם האופוזיציה.
רוזנטל לא המציא את הגלגל החקיקתי. תמר
גוזנסקי מחד"ש, בעת כהונתה בכנסת, הייתה אלופת המחוקקות. גם בכנסת הנוכחית דב
חנין, מאותה מפלגה, מחזיק בשיא הזה. מי שמסתכל על דברי הכנסת רואה זרם ענק של
הצעות חוק מטעם האופוזיציה. האם החברה הישראלית תוקנה כתוצאה מהמאמץ החקיקתי הזה?
ממש לא. הכל זוטות.
אם רוזנטל, חנין וחבריהם היו מוציאים את
כל האנרגיה החקיקתית הזו על נסיונות לקעקע ולהביך את הממשלה – דיינו.
במקום זה הם מתעסקים בשטויות.
הוויכוח בין רוזנטל לפלטו היה סביב חוק
הגבלת השכר במגזר הפיננסי ל 2.5 מיליון שקל לשנה ולא יותר מפי 35 מהשכר הנמוך
ביותר בתאגיד. צהלת האופוזיציה היתה
ענקית. שלי יחימוביץ (מפלגת העבודה) הסתובבה באולפנים וברדיו כאילו היא המציאה את
הגלגל המהפכני הזה וכאילו ניצחה במאבק, על אפה וחמתה של ממשלת הזדון השלטת
במקומותינו. כאילו ההון הגדול והמנהלים תאבי הבצע הוכו מכה ניצחת. כאילו, וכאילו
וכאילו.
חוק מגזרי
אם נחזור לקרקע הפרלמנטרית אז החוק עבר
את ועדת הכספים (בעת כתיבת מאמר זה טרם נחקק סופית) בזכות הקואליציה. כחלון רצה.
גפני רצה ולהם יש מנדטים. לרוזנטל, חנין ויחימוביץ יש קדחת. והכי מרגיז הוא
שיחימוביץ וחבריה תמכו פה אחד בחוק רע.
מה רע בחוק?
ראשית לקונצפט. חוק מגזרי זו המצאה של
הימין. השמאל (והליברלים) לא מחוקקים חוקים מגזריים אלא רק אוניברסליים. מדוע
הימין מעדיף חוקים מגזריים? כדי ליצור כלי לשיסוי חלק אחד של האוכלוסייה בחלק אחר.
בית של משפחה ערבית שבה היה טרוריסט יפוצץ. בית של משפחה יהודית שבה יש טרוריסט לא
יפוצץ. כי זה הימין – שיסוי של איש ברעהו.
וזה בדיוק מה שיש בחוק הגבלת השכר. הוא
לא אוניברסלי. הוא לא אוניברסלי בשני היבטים. האחד, הוא מתעסק בשכר ולא בהכנסה
ובכך יצר פטור לכל העצמאיים מנטל תוספת המס שהחוק משית על שכר שמעל 2.5 מיליון
שקל.
שנית, הוא חל רק על המגזר הפיננסי. תראו
מי פטורים מנטל תוספת המס (למשל אסם, עלית, קוקה קולה, תנובה, אינטל) והאם הם
חשובים פחות לחיים הכלכליים והציבוריים שלנו מאשר מנהלי בנק איגוד ואפילו דיסקונט?
אז למה יחימוביץ ורוזנטל והאופוזיציה הלכאורה ליברלית נותנים יד לחארטה החקיקתית
הזו? כי שר האוצר, יעני ימני "מתון", הלך לבחירות עם מצע אנטי פיננסי.
זה שהוא טיפש כלכלי ברור לחלוטין. מדוע האופוזיציה משחקת איתו במגרש שלו? כי היא
לא אופוזיציה.
ומרצ גם
ותראו לאן זה מגיע: ח"כ זהבה גלאון
(מרצ) רוצה להרחיב את תחולת החוק גם לחברות ציבוריות לא פיננסיות. לחברות פרטיות?
מה פתאום. למה גלאון מדירה חברות פרטיות מהחוק? למה רק חברות בכלל? זה מה שקורה
כשהשמאל מאבד כיוון.
אולי, יאמרו אנשים שמבינים כי
"בפוליטיקה צריך להתפשר", טוב שהחוק החלקי הזה יעבור – צעד ראשון לתיקון
פערי ההכנסה?
הרוב בפרלמנט
יש לי חדשות פוליטיות שעתה הזמן לחשוף
אותן: לקואליציה יש רוב בכנסת גם בלי רוזנטל, חנין ומרעיהם. נכון, לפעמים קשה
לזהות את זה כי האופוזיציה ממשת"פת עצמה לדעת. ראו מערכת הקיזוזים בין חברי
הכנסת. אין כמו נסיעה לחו"ל או בר מצווה של בנו של חבר מרכז לעורר את רחמי
האופוזיציה.
אלא שכאן המצב חמור עוד יותר: באופוזיציה יושבת מפלגה ימנית למהדרין –
יש עתיד של יאיר לפיד. ולפיד, כשר אוצר, הגיש הצעת חוק דומה. ממילא אף אחד לא צריך
את הלכאורה "שמאל" בכדי שהחוק יתקבל – גם אם היה פנינת החקיקה. וכאמור,
לא בכך מדובר. האופוזיציה תמכה בחוק ממשלתי שממילא היה מתקבל והפסידה בכך את
היכולת לצעוק שהחוק מחורבן, שצריך להחילו על הכנסה ולא על שכר. שצריך לקבוע שהוא חל על כולם,
וגם על "דמי ניהול".
דמי ניהול?
הנה תרגיל עקיפה מספר אחת
לחוק עקום מיסודו: מנכ"ל בנק לאומי תתפטר מהבנק ותעבור לעבוד בחברת רקפת פרחי
נוי בע"מ בבעלותה המלאה. החברה תתקשר בחוזה עם בנק לאומי לקבל דמי ניהול בסך
10 מיליון שקל לשנה תמורת שירותי הניהול של הגברת רקפת עמינוח. חברת רקפת פרחי נוי
אינה תאגיד פיננסי ולכן חוק רוזנטל-כחלון-יחימוביץ- לפיד לא חל עליה. ובא לרקפת
הגואל.
וגם זאת בהנחה שהחוק יתפוס לגבי חוזה שכר קיים, מה שכלל לא נראה לעין.
