26 במרץ 2016

מסים שאוהבים



ההפתעה העיקרית בהצעת התקציב שהניח לא מכבר שר האוצר הבריטי ג'ורג' אוסבורן על שולחן הפרלמנט היתה במס שהציע להטיל על משקאות ממותקים. ההצעה להטיל מס כזה נמצאת על סדר היום הפוליטי באנגליה שנים רבות. מומחי "מועצת הבריאות" המליצו על כך בכל פה. הממשלה השמרנית התנגדה בחריפות. גם מהטעם שהוא מהווה התערבות בטעם של הצרכנים ובעיקר מהטעם שאולי יפגע בצריכה ומכאן ברווחים של יצרני הממתקים.
אלא שכמה בתי חולים הודיעו ביוזמתם כי הם מטילים מס כזה על משקאות ממותקים הנמכרים בבתי החולים. הציבור שאמור לשלם יותר על פחית קולה ממש לא התרעם. ראה שר האוצר כי טוב, ראש הממשלה התרצה, והצעת המס נכללה בתקציב.

מכיוון שהשמרנים  לא באמת מעוניינים במס כזה אלא במראית עין בלבד, המס היה אפוי למחצה. לא כל הממתקים נכללו. ואפילו לא כל המשקאות נכללו. בערך מה שקורה כאן עם המס המוצע על מקבלי שכר גבוה: למה רק שכר? ולמה רק במגזר הפיננסי? כי הממשלה לא באמת רוצה. אז עושים כאילו.

כמובן שיצרני המשקאות הממותקים שכרו את מיטב עורכי הדין והם בדרך לבג"צ של אנגליה בטענה שהמס לא חוקתי. ובאמת קשה להגן על מס שמוטל על קולה ממותקת אבל לא על "מיץ תפוזים" שהוסיפו לו סוכר.  אבל זה לא הסיפור המעניין. הטענה המרכזית היא שההוצאות לגביית המס יהיו גדולות יותר מההכנסות הצפויות לפי אומדני משרד האוצר. איזה מן מס זה, שואלים המתנגדים, שבכלל לא יכניס כסף לממשלה?

המס עולה והקופה ריקה

האם הטענה נכונה? זה ממש לא חשוב. נניח שמטילים מס נוסף על דירות ומחירן יורד בגלל ירידה בביקוש. גם במקרה כזה הכנסות הממשלה לא עולות כתוצאה מתוספת המס. האם המס מוצדק? תלוי את מי שואלים. הקבלנים יבכו. הקונים ישמחו. ומה על קופת המדינה? זה ממש שיקול שולי. מסים לא תמיד נועדים למלא את הקופה. אם כתוצאה מהמס החדש על שכר גבוה, לא ישלמו יותר שכר מעל 2.5 מיליון – המדינה לא תראה מזה גרוש נוסף, אבל המטרה הושגה: צמצום פערי שכר.

מתברר שיש מסים שאנשים אוהבים. ולרוב אלה מסים שהמדינה לא מרוויחה מהם. לפני כמה שנים נעשה בניו יורק סקר ובו נשאלו תושבי העיר האם הם יסכימו למס על מוצרים משמינים וממותקים ובלבד שתקבולי המס יוצאו למימון תעמולה נגד השמנה וצריכת מוצרים משמינים. התברר כי כאשר יש הסכמה על השימוש בתקבולי מס, או בתוצאה החברתית שהמס גורם  – היחס כלפיו משתנה לחלוטין.

מס שקיות זבל

מחקר חדש המתפרסם באקונומיק ג'ורנל בדק מס שהוטל בראשית 2013 על תושבי קנטון בשוויץ. על פי פסיקת בית המשפט העליון שם אושר מס על שקיות אשפה בסכום של כ – 8 שקלים לשקית של 35 ליטר. החוקרים בדקו איך השפיע המס על "ייצור" אשפה בידי משקי בית ואיך משקי הבית התייחסו למס לפני ואחרי הטלתו.

כצפוי, לפני הטלת המס רוב הנשאלים לא אהבו את הרעיון. ואז הוחל בגביית המס ובתוך תקופה קצרה התברר כי כמות האשפה פחתה  בכ – 40% בממוצע. ומה שלא היה כל כך צפוי: אחרי כשנתיים דעת הקהל התהפכה והיא תומכת כעת במס שמקטין, כצפוי, את הזיהום הסביבתי.

המשמעות של כל אלה היא ברורה: אם הציבור בדעה שהממשלה מוציאה את כספי המסים לטובה – יש תמיכה. ככל שהממשלה לוקחת את הכסף ומחלקת אותו לבעלי זרוע פוליטית (חרדים? מתנחלים? בעלי תאגידים?) כך התמיכה נופלת.