29 במרץ 2016

בג"צ הגז




הנה תרחישים דמיוניים:

תרחיש ראשון: בניגוד מוחלט לסקרי דעת הקהל, בבחירות 2019 זוכה  מפלגת מרצ  ב - 47 מנדטים בכנסת ובמקביל, הרשימה המשותפת ב -18 .  ממשלה חדשה מוקמת, שמאל בלאדי, ותוך שבוע מושג הסכם – "מתווה השלום" בלשונה של ראשת הממשלה זהבה גלאון – לפיו במשך עשר שנים לא ייכנסו כוחות צה"ל לרמאללה, יהיה מה שיהיה.

מה לדעתכם יאמר ראש האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו? אחרי שיצעק על בגידה, הפקרות, פגיעה בביטחון ישראל ושאר מילות גנאי הוא יעודד את ידידו, ח"כ בני בגין לפנות לבג"צ בטענה שאסור לממשלה לחתום על הסכם המגביל את חופש הפעולה של ממשלה עתידית. הגיוני?
 
תרחיש שני: אנחנו ב – 2030 ונתניהו הוא עדיין ראש ממשלה. בתהפוכות הכלכלה העולמית מחירי האנרגיה מזנקים. החרם העולמי מונע מישראל לקנות פחם או מזוט והיא  תלויה רק בגז טבעי ממאגר לוויתן שבים התיכון.

הממשלה פונה לזכייני הגז – נובל אנרג'י, דלק ושותפיהם – ומבקשת למכור עוד גז בישראל. הזכיינים, הם בביזנס ולא בציונות, מצטערים להודיע שאין גז. הם התחייבו בחוזים חתומים למכור גז לאיטליה. באמת, נורא מצטערים.

כשנתניהו נתקל בביבי

יש לראש הממשלה שתי אפשרויות: לצמצם אספקת חשמל בכל בית וקניון לחצי יממה, או להלאים את שדה הגז לוויתן בניגוד להתחייבות ל"יציבות רגולטורית" משנת 2016. בשביל מי ביבי יעבוד? אזרחי ישראל או טייקוני הגז וסעיף "היציבות" שבכיסם?

תרחישים מוזרים? זה ממש לא משנה. הם מדגימים את מה שבג"צ פסק באותו הסכם גז אומלל שעליו ביקשה הממשלה לחתום. בג"צ, וזו משמעות הפסיקה, הציל את נתניהו מהביבי. הציל את הממשלה מהשטויות של עצמה.

לא מיותר להזכיר לרוב הציבור שלא טרח לקרוא, ש"בגדול" בג"צ הכשיר את ההסכם למעט סעיף אחד. כל כך הרבה התנגדויות היו להסכם הזה – ואת רובן המוחץ הפיל בית המשפט. מה שמלמד כי קשה להחליט מי יותר טיפש: האופוזיציה הצוהלת או הממשלה המתבכיינת ומקללת.

צהלת הטיפשים

האופוזיציה נפלה וחטפה זאפטה רצינית. כל הטענות המהותיות כנגד הסכם הגז נפלו אחת אחרי השנייה. בצדק? שאלה של טעם פוליטי. אבל עניינית הכל נפל. המחיר בסדר. היצוא בסדר. הנימוק הביטחוני סבבה. כל מרקם הטענות התפורר. ואת השטות הממשלתית המשפטית (סעיף היציבות) אמנם בג"צ פסל אבל נתן לממשלה שנה להתעשת. אז מה אתם צוהלות הה' יחימוביץ' וגלאון? אכלתן אותה בגדול.

מול הטיפשות האופוזיציונית נראה הבכי הממשלתי כדמעות תנין. הממשלה ניצחה ובגדול. מהות ההסכם נשמרה. נשאר צ'ופצ'יק קטנטן, אותו סעיף "יציבות" שבוטל. והממשלה (ראו התרחישים) צריכה לשמוח. בג"צ הוציא את הממשלה מהבור שאליו עמדה ליפול.

המנצחים בקרב

לממשלה יש עכשיו נשק לשפר באמצעותו את הסכם הגז. אפילו גלאון ויחימוביץ' לא יתלוננו אם נתניהו ייתן לגזואודים עוד דולר לליטר גז בתמורה לוויתור על הסעיף המטופש. הגזואידים, מצידם, שמחים אף הם. במחירי הגז הנוכחיים הם מעדיפים לא לעשות דבר. המחיר כה נמוך שספק אם הוא שווה את ההשקעה. אז עכשיו יש להם שנה להתברבר מבלי להיקנס על אי ביצוע ההסכם.

האופוזיציה שהפסידה צהלה ושמחה. הממשלה והגזואידים שניצחו קורעים את הבגדים באבל מלאכותי. מסכנים השופטים שכה עמלו לרצות את נתניהו, וכעת חוטפים ממנו. חוץ מהשופט סולברג שכעת מובטח שיכהן בהקדם כנשיא בית המשפט העליון.

ואנחנו? מי סופר אותנו.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 29.3.2016)