גרוסמן והקרפיון



שנה לפני פקיעת תוקפו של חוק הספרים הודיעה שרת התרבות, מירי רגב, כי בכוונתה לבטלו וזאת תוך כדי דיוני ועדה לבחינת החוק שרוב חבריה טרם גיבשו דעה או שצידדו בחוק עם שינויים מסוימים. רגב, בגסות המאפיינת את התנהלותה הציבורית, אפילו לא מוכנה להקשיב.


את הסיפור הזה ראוי להתחיל עם קרפיון. בימים אלה הפחית שר האוצר את המכס על יבוא של מוצרי מזון ובהם דגים. משה כחלון מבקש להביא לכך שמחירי המזון בפסח הקרוב יהיו נמוכים יותר. 
האם הפחתת המכס תוזיל את הקרפיון? ב"תחרות חופשית" – מושג מופשט המצוי בחדרי הלימוד של כלכלנים – זה יכול לקרות. בחיים הממשיים - עם מספר קטן של יבואנים, של רשתות שיווק וסיטונאים – זו בדיחה. הרווח של שופרסל מיבוא ומכירה גבוה אלפי מונים מהמכס. בין מחיר לצרכן לעלות היצרן אין משא ומתן.

בין ספר ועגבנייה

בשבוע שעבר קרא חקלאי ממושב חצבה לבוא ולקטוף עגבניות ללא תשלום וללא הגבלה. בכך הוא דומה להרבה סופרים שמשלמים להוצאות ספרים כדי שידפיסו וישווקו את המוצר. שימו לב: משלמים ולא מקבלים. חוק הספרים הנוכחי מגן על רווחי הוצאות הספרים והחנויות. הוא מזניח את הסופרים.

החוק קובע כי מחיר ספר חדש לא ישתנה במשך שנה וחצי ממועד צאתו לאור. מנהל של הוצאת ספרים או בעל חנות ספרים לא רשאים לנהוג כמו שנוהג כל מי שבעסקים: להתמודד עם תנאים משתנים. ההוצאה צריכה לנחש מהו מחיר שיחזיק מעמד ויאפשר מכירה. איזו המצאה מגוחכת! בכל חנות לחם מכובדת המחיר של ככר יורד בשעה חמש אחר הצהרים. אצל ירקן המחיר זז מדי שעה. אצל חלפן כספים – כל רגע. אצל כל קבלן – אלוהים גדול. אבל ספר? מחיר קבוע ודבר לא ישתנה.

הכל בגלל מבצעי 4 ב – 100 שהיו נפוצים בטרם החוק האומלל הזה. המבצעים פגעו בעיקר בסופרים ובבעלי החנויות הפרטיים שנלחצו על ידי הוצאות הספרים ושתי הרשתות הגדולות. האם החוק שיפר את מצב הסופרים? כנראה שלא. האם החוק מבטיח את רווחי החנויות הפרטיות? ככה וככה. שתי ההוצאות הגדולות ושתי הרשתות הגדולות עשו חיים משוגעים. היום, כאז.

רגב באמת שמרנית

והם ימשיכו לעשות כך בגלל שאין תחרות. העדר תחרות אינו בלעדי לספרים. הוא נכון גם לגבי דגים. ולכן הקרפיון של גרוסמן לעולם יהיה נתון לחסדי בעלי הזרוע וההון בשוק הזה. בדיוק כמו העגבנייה של החקלאי בחצבה.

גרוסמן לא באמת נמצא במצב עגום. הוא, וחבריו לעשיריית הסופרים המובילים הם מותג. ומותגים הולכים טוב גם בספרות. אבל מאות יוצרים אחרים הם כמו החקלאים בחצבה - על הפנים.

את מבנה שוק הספרים חובה לשנות. כי אם לא משנים את המבנה, אז החוק הנוכחי, עקום ככל שיהיה, עדיף על הניצול המשווע בידי בעלי ההון והזרוע בכלכלת הספר. מה שמעלה את השאלה מה אפשר לעשות?

זה לא מסובך. החוק צריך להבטיח הכנסת מינימום לסופר - נניח מינימום של עשרה שקלים לכל ספר, ולא אחוזים מגוחכים כבחוק בנוכחי. החוק צריך להבטיח כי מי שמוכר ספרים לא ישלוט בהוצאות ספרים – ולהפך. בדיוק כפי שהוציאו מהבנקים את מפעלי התעשייה, קופות הגמל ואולי גם את כרטיסי האשראי. במצב כזה מי שרוצה שיעשה מבצעים, הוזלות, התייקרויות – ומחיר הספר ינוע בהתאם.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 16.3.2016)

שתפו: