ח"כ יצחק שמולי וסתיו שפיר הם
מועמדי אהוד ברק להנהגת מפלגת העבודה. לאחרונה התראיין שמולי כדי לקדם הצעת חוק
השוללת מחברות הביטוח את הסמכות לקבוע מי מהמבוטחים נמצא במצב סיעודי. שמולי טרח
לציין את שיתוף הפעולה שהוא מקבל מחברי כנסת שבקואליציה.
וזה לא מקרי.
מה ההבדלים בין שמולי לבין, נניח, משה כחלון (כולנו), אריה דרעי (ש"ס), וחיים כץ (ליכוד). כולם נחשבים "חברתיים". אין הבדלים. מה ההבדלים בתחומים אחרים? האם שמולי הגיש הצעת חוק להפרדת המדינה מהדת? לקביעת גבולות מדינת ישראל? כשמעמיקים בפועלם של חברי מפלגתו רואים שקשה למצוא את ההבדלים. בנימין נתניהו הוא בעד מדינה פלסטינית מינוס. ושמולי? ובוז'י? ושפיר? ורחל עזריה מיש עתיד?
מה ההבדלים בין שמולי לבין, נניח, משה כחלון (כולנו), אריה דרעי (ש"ס), וחיים כץ (ליכוד). כולם נחשבים "חברתיים". אין הבדלים. מה ההבדלים בתחומים אחרים? האם שמולי הגיש הצעת חוק להפרדת המדינה מהדת? לקביעת גבולות מדינת ישראל? כשמעמיקים בפועלם של חברי מפלגתו רואים שקשה למצוא את ההבדלים. בנימין נתניהו הוא בעד מדינה פלסטינית מינוס. ושמולי? ובוז'י? ושפיר? ורחל עזריה מיש עתיד?
זה לא מצב ייחודי לישראל. ברוב מדינות
אירופה המערבית דמויי מפלגת העבודה חיים בשלום ובנחת עם הימין שבשלטון. אפילו אלכסיס
ציפראס, שנתפס כאיש שמאל, רואה בבנימין נתניהו וממשלתו בני ברית של יוון. זה לא
שמאל. אלה גוונים של ימין.
לפי הסקרים הנשיא הבא של צרפת יהיה
ממפלגות הימין או המרכז. המפלגה הסוציאליסטית בראשות הנשיא הנוכחי פרנסואה הולנד
היא כמו מפלגותיהם של לפיד ושמולי: סוג של ימין. בבחירות מקדימות שערכה המפלגה (ופתוחות
לכל האזרחים, ולא רק לחברי המפלגה) נבחר במפתיע בנואה האמון, למועמד המפלגה בבחירות
הקרובות לנשיאות.
התווית לא אחרה לבוא: קיצוני, פופוליסט
ומשוגע על כל הראש. והכל בגלל ההצעה לפיה המדינה תספק לכל בוגר קיצבה חודשית קבועה.
כמה? האמון לא נקב במספר. נניח, בתרגום לכלכלת ישראל, שמדובר ב – 5,000 שקל לחודש –
שכר המינימום.
איפה הכסף?
איפה הכסף?
מי שמתרגש מההוצאה הכספית הענקית –והיא
כזו – מוזמן לבחון את הנתונים. עם תשלום הקיצבה מתבטלות כל קיצבאות הביטוח הלאומי
המוכרות היום. כמו גם כל הטבות המס. כל סבסוד קרנות הפנסיה. שכר משרתי חובה. למעשה
מתבטלים כל תשלומי הרווחה המוכרים וההנחות במס. ואם מעלים את שיעורי מס הכנסה על שני
העשירונים הגבוהים במדינה – הם באמת לא זקוקים לקיצבה החדשה – החשבון מתאזן. מדהים
עד כמה העניין התקציבי מסתדר בכזו קלות ומדינת הרווחה באמת מחליפה צבע.
התכנית אינה חדשה. יש לה רקע פילוסופי
של מאות בשנים. יש אירגון (BIEN) שפועל
להגברת התודעה למהלך הדרמטי. יש כלכלנים בשמאל ואפילו בימין – שחושבים שזה רעיון
מעולה. הרוב חושבים שזה משוגע.
איפה העבודה?
איפה העבודה?
"למה לעבוד אם זוג מקבל 10,000
לחודש גם בלי לעבוד"? היא התגובה השגורה. מי באמת יעבוד?
הרוב המוחץ, כמו היום.
ראשית, אמנם העבודה אינה משחררת אבל היא
בהחלט חיונית. רוב האנשים לא רוצים להתבטל. אפילו אלה שלא אוהבים את עבודתם
מעדיפים אותה על בטלה.
שנית, יש "סכנה" שאנשים יעבדו
פחות. בפועל רוב המנהלים עובדים הרבה יותר שעות מכל השאר. הם לא עושים זאת כי חסר
להם כסף. הם עושים זאת כי לעבוד הוא חלק מהחיים. לייצר. לעשות. לשבת כל היום בבתי
קפה זו אגדה. אפילו העשירים לא בוחרים בה.
שלישית, בעצם טוב שנעבוד פחות. הגיעה
העת לשים קץ ל"צמיחה" שלה מטיפים כלכלנים. בעולם המפותח רמת החיים
הממוצעת היא סבירה. צריך לחלק אותה באופן יותר שיוויוני – מה שתעשה הקיצבה המוצעת.
להוסיף עוד קרואסן לתפריט? מיותר.
רוץ שמולי או שתישאר במקום.
