25 בפברואר 2017

חלחול או חירחור



למילה חלחול יש עדנה. עד הימים האלה השימוש במילה הצטמצם לעולם ההידרולוגי. ועתה, תודות לכלכלן הראשי של משרד האוצר, המילה חדרה לתחום הפוליטי.
השבוע פירסם הכלכלן הראשי, יואל נווה, דו"ח מיוחד על "חלחול הצמיחה להכנסת משקי הבית מגמות 2007-2015". נווה כותב שם על הגידול בתפוקה הלאומית שהניב גידול בהכנסה הלאומית וביחד עם צעדיה המבורכים של הממשלה הביאו לגידול בהכנסה נטו של משקי בית.

החלחול הזה מעניין כי "הגידול השנתי בהכנסה נטו של משקי הבית בחמשת העשירונים התחתונים עמד בממוצע על 3.3%, זאת בהשוואה לגידול שנתי ממוצע של 1.5% בהכנסה נטו של חמשת העשירונים העליונים." בראבו לממשלה ששיפרה הן ההכנסות של כולנו ובמיוחד את אלה של מחצית האוכלוסייה עם ההכנסות הפחותות.

ח"כ זהבה גלאון הגיבה לממצאים האלה בביקורת. העיתונאי נחמיה שטרסלר מ"הארץ" מצטט אותה לאמור כי הממצאים מציגים תמונה חלקית והם "כאין וכאפס לעומת העלייה התלולה והעקבית ביוקר המחיה". ומכאן הכותרת החביבה במאמרו "למה כעסה זהבה".
בהמשך מדווח שטרסלר כי פרופ' יוסי דהאן כתב באותו שבוע ב"ידיעות אחרונות" כי "מדובר בשמחה מוקדמת" וכי החלחול לא עובד. שטרסלר מציע לשניים לאמץ "מדי פעם נתוני אמת ולא להסתמך על פייק ניוז".

שכר מינימום ואבטלה

מה שמעלה את השאלה האם הממצאים של משרד האוצר, שעליהם נסמך העיתונאי הם אמיתיים. אבל תחילה לעניין כלכלי אחר העולה מהדו"ח.
נניח שהנתונים נכונים. כתוב שם כי הגידול בהכנסה נובע מ"התרחבות בתעסוקה – מספר משרות השכיר גדל בתקופה זו בממוצע ב- 3.1% בשנה, גבוה מקצב גידול האוכלוסייה בגיל העבודה שעמד על 1.8% לשנה." יפה, לא? הנה לנו תוצאה נאה.

אז איך מסבירים את העובדה שבמקביל לגידול בתעסוקה גם שכר המינימום עלה, ולא סתם אלא ב – 25%. הרי לפי חכמת הכלכלה, היה צריך לצפות ששיעור האבטלה יעלה. שכן מן המפורסמות (הכלכליות) הוא שכאשר שכר העבודה עולה - האבטלה עולה במקביל. והנה בתקופה שבה נרשמה עליה משמעותית בשכר המינימום האבטלה לא גדלה, וקרה בדיוק ההפך. זו ההוכחה הניצחת – לחבורת הימין בה מככבים שטרסלר, כחלון ונתניהו וכמעט כל הפרופסורים לכלכלה - שהעלאת שכר המינימום עובדת, ובריבוע שבריבוע. כלומר בראבו לממשלה שהעלתה את שכר המינימום והורידה את האבטלה בו זמנית.

איך חלחל הכסף?

אחרי שקוששתי בשולי המידע החדש נעבור עתה לשאלת אמיתות הממצאים ולפיהם החלחול קיים ופועל למען מיעוטי הכנסה בעיקר. וכאן אנחנו מסתבכים כי נדרש טיפול בסכיזופרניה.

המחקר של יואל נווה נסמך על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). אלה מקורם בסקר הוצאות והכנסות משקי בית המתנהל מדי שנה. בערך 10,000 משקי בית נדגמים והם ממלאים שאלונים על הכנסות והוצאות. אני מניח שנווה עשה עבודתו נאמנה והתוצאות משקפות את הסקרים בתקופה הנדונה.
לשם ביקורת פניתי לממונה על הכנסות המדינה שהוא לא אחר מאותו יואל נווה. ככזה הוא מנפיק מדי שנה דו"ח על מערכת המסים. זה דו"ח די משעמם אבל אני מאוהב בנספח לפרק ה' הנקרא "מיסוי ישיר על יחידים. ממצאים ממודל המס". נכון, הלמ"ס דוגמת משקי בית ואילו מודל המס כולל את כל השכירים והעצמאיים בישראל כיחידים – רק 3.8 מיליון בדו"ח השנתי האחרון. נכון, הלמ"ס שואלת על קצבאות הביטוח הלאומי ומודל המס לא שמע עליהם. ונכון שכתוב במודל המס שאי אפשר ללמוד על משפחות. אז כתוב.

אני מנסה ללמוד גם בגלל שידוע כי לרוב "כסף הולך לכסף". ובר רפאלי לא נישאה לדייר של העשירון התחתון. ובכל מקרה קשה להניח שהעולם מתהפך לחלוטין במעבר ממדגם של 10,000 משפחות לאוכלוסייה של 3.8 מיליון יחידים. בכל זאת רבע מהעובדים הם במשרה חלקית, כלומר נתוני המס כוללים שפע של הכנסות נמוכות.

הנה הממצאים: 

ב – 2007 מחצית האוכלוסייה התחתונה קיבלה 20.7% מכלל ההכנסות נטו של יחידים.
לצערי נתוני 2015 טרם התפרסמו. אבל ב – 2014 המחצית התחתונה קיבלה 19.6% מהנטו -  בדיוק ההפך מהתמונה הנסמכת על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
הסתכלתי על עוד משהו. על חלקו של העשירון העשירי (העשיר ביותר) בהשוואה להכנסה החציונית (האמצעית). למה עשיתי את זה? כי הטענה המקובלת היא שהקיצבאות של הביטוח הלאומי ניתנות בעיקר לעניים. ומאחר ובחרתי רק במחצית היחידים עם ההכנסה היותר גבוהה אפשר לצפות שעשירון הגבוה ייפגע בחלקו היחסי. לא נעים לומר למחלחלים בעם אבל גם בבדיקה הזו העשירון העליון שיפר את מעמדו היחסי בין 2007 ו – 2014. בדיקה מקבילה על מצבו של העשירון הראשון (התחתון) הראתה הרעה משמעותית.

זרם הדבידנדים לעניים

הכלכלן הראשי מסביר בדו"ח החלחול את הגידול בהכנסות לא דווקא בהכנסות מביטוח לאומי אלא בהכנסות מחו"ל. "השיפור בסעיף ההכנסות מחו"ל מסביר את הצמיחה העודפת בהכנסה הפנויה ביחס לגידול בתוצר לנפש." ואם זה המצב האם נראה למישהו שדווקא בעלי הכנסות נמוכות נהנים מריבית ודבידנדים על ההשקעות שהם עושים בניו יורק, לונדון ושנחאי? אפילו נתוני הלמ"ס לא מגלים את זרם הדבידנדים הזרים לעניים בישראל.

אז למי להאמין? ליואל נווה מהכנסות המדינה או ליואל נווה הכלכלן הראשי? כאמור אנחנו במקרה קשה של סכיזופרניה. אולי נעביר ההכרעה לזיגמונד היקר.

אבל כפי שזה נראה יש כאן יותר חירחור מאשר חלחול.