הבה נשחק ב"נדמה לי". בימינו זה לא משחק מופרך. מאז שידידנו טראמפ
נבחר לנשיא ארה"ב התברר שיש עובדות אלטרנטיביות העומדות בניגוד מוחלט למה
שהכרנו עד עכשיו כעובדות. כך השבוע היה פיגוע בשבדיה שהשבדים שמעו עליו רק הודות
לדונלד טראמפ.
אז לשחק בנדמה לי זה בהחלט במקום. מי
שרוצה יכול לקרוא לזה משחק בעובדות אלטרנטיביות.
במשחק הזה
כתוצאה מהסכם אוסלו שבו הוקמה הרשות הפלסטינית הקיץ הקץ על הטרור, נגמר הכיבוש. היחסים הכלכליים הוקפאו
במצבם הנוכחי כלומר הן ישראל והן פלסטין חיות תחת משטר מכס אחיד – שנקבע בלעדית
בידי ישראל – ממש כפי שנהוג באיחוד האירופי. אך בניגוד לאיחוד האירופי אין תנועה
חופשית של עובדים פלסטינים אלא רק של ישראלים.
מי שמרים
גבה על הסידור הזה, שבאופן בוטה מוטה לטובת ישראל, אמור עתה להבין עד כמה הסכם
אוסלו היה הסכם כניעה מצד פלסטין. אמנם הימין טוען שההסכם מוטה לטובת פלסטין,
ונציגיו הצביעו נגדו בכנסת, אבל העובדות אחרות. מפלגת העבודה, מרצ וחד"ש –
הגורמים הפוליטיים המרכזיים שתמכו בהסכם – הם שהכניעו את הכוח הפוליטי הפלסטיני.
סעיף 50 בדרך להפעלה
מדוע ראוי בימים אלה להעלות באוב את
ההסכם האומלל הזה? בגלל הברקזיט שהוא האקזיט – הפרישה – של בריטניה מבריסל, בירת
האיחוד האירופי.
במשאל עם שהיה בבריטניה לפני כחצי שנה
היה רוב לפרישה. לא מכבר חוקק הפרלמנט בלונדון חוק המאפשר לממשלה להודיע לאיחוד
האירופי על פרישה. ההודעה – הפעלת סעיף 50 בחוקת האיחוד – צפויה בחודש הבא. אבל מתברר
שלצאת מהאיחוד האירופי זה קצת יותר מסובך מאשר להפסיק את החברות במועדון כושר.
בדומה למועדון כושר גם כאן עולה השאלה
מה עם התשלומים שכבר שילמתי. האם אני זכאי להחזר? כרגיל התשובה שלילית: פרשת - הפסדת. אלא
שבריטניה התחייבה למיליארדים – חלקה בהחלטות תקציביות עתידיות שהתקבלו באיחוד
האירופי. האנגלים לא מעוניינים לשלם, האיחוד מאיים: אם לא תשלמו – נקשה עליכם
לפרוש.
פרישה בלוקסוס
מה? אי אפשר לפרוש מהמועדון? מתברר
שבריטניה רוצה לפרוש אבל עוד יותר רוצה שמה שהיא מייצרת – מוצרים והרבה שירותים
פיננסים – יימכרו באיחוד האירופי כמו עכשיו: בלי מכס. היא גם רוצה שאנגלים יוכלו
לעבוד באירופה בלי רישיון, כמו עכשיו. האיחוד האירופי אומר, בתגובה, אם אתם רוצים
שחולצות של מרקס אנד ספנסר יימכרו בפריז ללא מכס, אז אנחנו רוצים שעובדים צרפתים
יעבדו בלונדון ללא רישיון. אם תנועת הסחורות חופשית – גם תנועת העובדים חופשית.
לדעת הבריטים (בעיקר האנגלים, כי
בסקוטלנד ובצפון אירלנד יש רוב מוחץ בעד הישארות) אין קשר בין השניים. ההצבעה בעד
יציאה מהאיחוד נועדה, בראש וראשונה, לעצור מהגרים. מהגרים מאיפה? מלטביה, מלטה,
פולין ועוד מדינות אחרת החברות באיחוד האירופי. הבריטים רוצים סידור שבו החולצות
שלהם ינועו חופשית אבל העובדים "הזרים" מאירופה ייעצרו בגבול. זה ההיגיון
האנגלי. ומה על החובות? כסף זה סיפור קל יחסית. תמיד אפשר להתפשר.
ברוכים הבאים לאוסלו ד'ירושלים
שאלה לישראלי הממוצע: מי צודק בוויכוח
הזה? האנגלים שרוצים חופש תנועה רק לסחורות או האירופים שאומרים אם חופש – אז גם
לעובדים? התשובה לשאלה הזו מאירה באור חזק את טיבו של הסכם אוסלו.
בין ישראל לפלסטין אפילו הסידור
שהאנגלים רוצים לגבי סחורות לא מתקיים. ישראל יכולה מחר לחתום הסכם ביטול מכס עם וייטנאם
ולהרוס בכך את כל שאריות התעשייה הפלסטינית שעוד קיימת. לרשות הפלסטינית אין מילה.
ומה על תנועה חופשית של עובדים? אל
תצחיקו את המחסומים ואת הסכם אוסלו.
