18 באפריל 2017

סלרי לכל ילד



הממשלה מתגאה בהגדלה של תקציב החינוך. לאן הולך הכסף? בזרם המיליארדים קשה להבחין איזו תועלת נוספת הכסף מביא. הצפיפות בכיתות לא באמת פוחתת. הציונים במבחנים כלל ארציים לא מראים שינוי. נתונים בריאותיים מצביעים על כך שיותר ילדים סובלים מהשמנת יתר – כלומר מתזונה לקויה. אבל אין ספק בהישג אחד: בוגרי תיכון מכירים מצוין את הכביש מוורשה לאושוויץ.


בשבוע שעבר התקיים באנגליה הכנס השנתי של האגודה המלכותית לכלכלה. השם אולי מפוצץ, כמנהג האנגלים, אך מדובר בסך הכל בכינוס כלכלנים המספרים אישה לרעותה ממצאי מחקרים.

הזריזים שבין הכלכלנים עסקו, איך לא, בברקזיט – ההחלטה של הפרלמנט הבריטי לעזוב את האיחוד האירופי. מאחר שכמעט דבר לא קרה מאז אותה החלטה, למעט שליחת מייל מלונדון לבריסל, המחקרים והדעות היו שטחיים. קצת קשה לחקור את מה שלא קרה. אבל קל להתנבא.
ולכן, וכרגיל בכלכלה, מחקרי המיקרו הרבה יותר מעניינים ממחקרי המקרו. היה מעניין להיווכח עד כמה מצב החינוך מטריד את חוקרי הכלכלה. שליתי שניים מהם.

עברית או ערבית?

הראשון עסק בדו-לשוניות. הדעה הרווחת היא שילדי מהגרים, למשל, מצליחים פחות בגלל קשיי שפה. אלא שמן המפורסמות הוא שילדים – הרבה יותר ממבוגרים – קולטים שפה זרה במהירות. על רקע זה הועלו טענות כי הילדים, עמוסים בשתי שפות, מצליחים פחות בגלל העומס הלשוני. מתברר שזה לא נכון.
מחקר אמריקאי הראה באופן חד משמעי כי ילדים דו לשוניים מצליחים יותר מחד לשוניים, לרבות חד לשוניים באנגלית. זאת כאשר מייצבים משתני רקע אחרים. מה שמעלה את השאלה מדוע אצלנו, מגן חובה ואילך, לא מלמדים עברית, ערבית ואנגלית בו זמנית. ומדוע בתיכון עברי לא לומדים היסטוריה באנגלית ומתמטיקה בערבית. ומאין יבוא הכסף? אם נחסוך את ההפרש שבין ביקור בקיבוץ לוחמי הגטאות להיכרות עם כבישי פולין, נשיג לפחות חלק מהמימון.

איפה אוכלים ארוחת בוקר


מה שיותר מעניין הוא סיפור הסלרי. מחקרים שנעשו בעבר הצביעו על כך שארוחות בוקר בבתי הספר מניבות ציונים יותר טובים. אלא שכרגיל מחקרים שכאלה נעשו בשיטות ("מתודולוגיה") שהעלו ספק בטיב הממצאים.
המחקר החדש לקח כ – 100 בתי ספר שהתחלקו לשתי קבוצות: מחצית קיבלה ארוחת בוקר בריאה, והמחצית השנייה – לא. זה לא אומר שהילדים בקבוצת הביקורת לא אכלו ארוחת בוקר. להפך, רובם אכלו בבית.
אז מה עשה את ההבדלים המהותיים בין שתי הקבוצות? 

החברותא וסוג האוכל. אתחיל מהסוף: הילדים בבתי הספר המטופלים קיבלו ארוחה בריאה (בלי ביצים, בשר ומזון מבושל למעט שיבולת שועל). אחת התוצאות שנמדדו: הילדים בבתי הספר האלה חלו פחות ונעדרו פחות מבית הספר. הממצא העיקרי הוא שמשהו השתנה בבתי הספר המטופלים: האווירה. היחסים בין הילדים לבין עצמם ובינם לבין המורים השתפרו בצורה מהותית. הבילוי ביחד בארוחת הבוקר הפך את בתי הספר ממקום מנוכר למקום מהנה.

ומאיפה הכסף? מתברר שהעלות היא בסדר גודל של 120 שקל לשנה לתלמיד – פחות מקיצבת ילד של חודש אחד.
למי שמתעקש על תוצאות "אובייקטיביות" אז כן, גם הציונים השתפרו. וזה לא בגלל האוכל אלא בגלל האווירה הנינוחה והחברותית יותר.

רמדאן מיש כרים?

ומי שחושב שהעניין מופרך הנה עוד ממצא. בכמה בתי ספר היו ילדים מוסלמים בני 13 ויותר. החוקרים עשו תרגיל בסטטיסטיקה ובו הוצאו מהנתונים כל בתי הספר האלה. המטרה: לבדוק האם צום הרמדאן משפיע על התוצאות.
הממצא: ההישגים היו טובים יותר בבתי הספר שבהם לא היו מוסלמים. הסיבה: בחודש הרמדאן כמה תלמידים מוסלמים בני 13 ויותר צמו...ובכך "קילקלו" את הסטטיסטיקה.