29 באפריל 2017

האגנוסטיקן


לפני הרבה שנים, כשהנושא היה אקטואלי, נשאל הפרופסור לכלכלה אריאל רובינשטיין מה דעתו על העלאת הריבית. אין בנמצא כלכלן שלא היה משפשף ידיו בהנאה ופוצח במזמור כלכלי בזכות (או בגנות) השינוי בריבית.
אבל הפרופסור הזה הגיב בצורה אחרת. אמנם הוא שפשף ידיו בהנאה אבל פסק שדעתו אינה חשובה יותר ולבטח אינה נבונה יותר מזו של אחד האדם.

ללמדנו ששינוי בריבית – נושא הנטחן עד דוק בשיעורי כלכלה באוניברסיטה ובשיח הציבורי – אינו עניין למומחיות. ואם מתעקשים אז לבטח שלא למומחיות של פרופסורים לכלכלה. שינוי בריבית הוא עניין של דעה לא של ידיעה.


לא צריך להקל ראש בעמדה האגנוסטית של רובינשטיין. בבראנז'ה האקדמית של סוף המאה שעברה היו לישראל שלושה מועמדים לפרס נובל בכלכלה. מיכאל ברונו (אולי ביחד עם סטנלי פישר) שבינתיים נפטר. אלחנן הלפמן שהוא ישראלי כמו פישר ואריאל רובינשטיין שמעיד על עצמו שאינו מבין בכלכלה.
במציאות שני ישראלים אחרים זכו בנובל הכלכלי. ישראל אומן שכמו רובינשטיין מתעסק בתורת המשחקים. ודניאל כהנמן פסיכולוג שמבין בריבית כמו רובינשטיין.

מאז שלא זכה בפרס נובל מתעמק רובינשטיין בהבלי הכלכלנים. לא מכבר פירסם מאמר ביקורת על הספר – "חוקי הכלכלה" (economics rules) - של הכלכלן דני רודריק. כמו כל מבקר מעולה רובינשטיין מתמקד יותר בעצמו, מאשר במבוקר. מה שעושה את מאמרו גם מעניין וגם חשוב.

מציאות מדומה

רובינשטיין מבהיר שלכלכלנים בוגרי אוניברסיטה אין, לרוב, כל מושג על המציאות הכלכלית שבה הם עוסקים, רובם ממציאים לעצמם "מציאות", משתעשעים עימה ולבסוף פוסקים הלכה. מה שמעצבן אותו, וגם את רודריק, היא העובדה שהכלכלנים המקצועיים נמנעים מלהבהיר עד כמה הנחות היסוד שלהם הן מומצאות. להפך, נוח להם לטשטש את ההנחות האלה כדי לייצר מראית עין של רלוונטיות.

עם זאת, השניים לא מסתירים את אהבתם לעולם המומצא שבו הם פועלים הנקרא "מודלים". זה נחמד מאוד שפרופסורים אוהבים מודלים, וכמו שרובינשטיין מעיד אלה סיפורים שאינם שונים מסיפורי מעשיות הנלמדים בשיעורי פרוזה בחוג לספרות. יש בהם משום חידוד המחשבה בדומה לזה שנלמד בשיעורי לוגיקה בחוג לפילוסופיה. אבל רובינשטיין, בשונה מרודריק, ער לעובדה שהסיפורים מוטים ומייצגים אידיאולוגיה מסויימת.

חברים לגילדה

מכאן הוא די מהר גולש למסקנה שרצוי שכלכלכנים ילמדו  את קרל מרקס ואדם סמית – שניהם – כפי שמעיד עמוס ויצטום, פרופסור להיסטוריה של המחשבה הכלכלית – הרבה יותר בשמאל ממה שנלמד היום באוניברסיטה כ"כלכלה".

ראוי לקרוא את רובינשטיין, לבטח למי שעוסק בכלכלה, על אף שהוא ניזהר, בדומה לרודריק, מלנקוב בשמם של הורסי המחשבה הכלכלית הפלורליסטית ובמיוחד היכן בדיוק הם מבלבלים את המוח. הוא נמנע גם ממתן דוגמאות מפורטuת. בכך הוא מצדיק, בהתעלמותו שלו, את טענתו שהכלכלנים הם "גילדה" (חונטה, בשפתה של מירי רגב) שהוא חבר של כבוד בה.

ראוי במיוחד שהמאמר יינתן לכל סטודנט לכלכלה בשנה ג' שיתבקש לכתוב מאמר של שני עמודים ובו יתבקש לקטול את התזה שמביא רובינשטיין. זה יהיה יותר רציני ממודל של ביקוש והצע.