מדוע פספסה המפלגה השמרנית את הבחירות
הכלליות בבריטניה לאחר שהסקרים המוקדמים הבטיחו לה רוב מוחץ? אחרי שמניחים בצד
לרגע את הטענה שהסקרים טעו, הועלו טענות בדבר היהירות של ראשת הממשלה שבטחה
בניצחונה וזלזלה ביריב.
מצע המפלגה היה מעורפל ונמנע
מההתחייבויות ממשיות. רק במקום אחד הצליל היה בוטה. כמו בישראל גם בבריטניה יש
קיצבת סיעוד לאנשים עם מוגבלויות. וכמו כאן גם שם יש מבחן הכנסה לזכאות לקיצבה. אך
שם, שלא כמו כאן, לצד ההכנסה השוטפת מודדים גם את ההון. אלא שהגדרת ההון פוטרת את
דירת המגורים. תרזה מיי הציעה לתקן את העיוות. קופירייטר מבריק כינה את ההצעה
"מס דמנציה" – והכתם, נדמה, דבק.
איך זה עובד? ניקח שני אנשים עם אותה
מוגבלות ואותה הכנסה שוטפת אלא שלאחד יש דירה השווה מיליון והשני גר בשכירות. שניהם יקבלו אותה
קיצבת סיעוד. אלא שרושמים לבעל הדירה חוב, לפי נוסחה מסויימת, וכאשר הוא מת מנכים
את החוב מהעיזבון. כך, אמרה מיי, ניקח מהעשירים בעלי ההון.
הגיוני?
שני אנגלים מתים. מי מרוויח?
ניקח עתה שני אנשים עם מוגבלות ועם אותה
הכנסה ואותו הון (כולל הדירה). שניהם יקבלו אותה קיצבה ולשניהם יירשם חוב כנגד ערך הדירה. האחד חולה דמנציה וחי עוד
20 שנה. השני מת אחרי שבוע מדלקת ריאות. זה שמת מהר הוריש לילדיו דירה השווה מיליון. השני – כמעט כלום - כי רובה של הדירה ילך להחזר החוב. מכאן "מס דמנציה".
אז עכשיו זה הגיוני פחות?
מיי, לשם שינוי, צדקה. אם עושים מבחן
הכנסה אין להסתפק בהכנסה השוטפת אלא גם בהון. וההון צריך לכלול את הכל: כולל דירה.
אבל היא צודקת רק בגלל שהנחנו שאנו
רוצים "מבחן הכנסה". המבחן הזה הוא אחד הכשלים של מדינת הרווחה.
לפי ההגיון שמאחוריו גם לדרכון ולעגבניה צריך להיות מחיר שונה על פי ההכנסה של
כל קונה. ברור שלא עושים את זה באף מקום. ואם כך – מדוע מתעוררים עם רעיון ההבל רק
כאשר מדובר בקיצבאות?
מבחן ישראלי
אנחנו לא בעניין תיאורטי. השבוע פירסם
הכלכלן הראשי במשרד האוצר דו"ח על "מענק הכנסה". זה מענק שהממשלה
משלמת לעובדים עם שכר נמוך והוא מותנה בגודל המשפחה ובגודל ההכנסה. לפי נתוני האוצר
המענק מגדיל את ההכנסה של גבר ב – 4% מהשכר הממוצע של גבר זכאי, ושל אישה ב – 9% מהשכר
הממוצע של אישה זכאית. התקרה היא 330-470 שקל לחודש – לא סכום גדול אבל בהחלט לא
זניח לעובדים עניים.
יפה?
לא כל כך. לפי נתוני האוצר שליש מהזכאים
לא מימשו את זכותם. לפני כ- 25 שנה הנהיגו לשנתיים מבחן הכנסה לקיצבאות ילדים. לימים התברר כי
שליש לא מיצו את זכותם לקיצבה. לא מסובך לנחש מי השליש הדפוק: מי שעובדים במשרות
ארעיות. מי שעובדים אצל מעסיק שלא איכפת לו. מי שעובד במקום נטול ועד עובדים. מי
שלא יודעים למצות זכויות.
וזו הבעיה הראשונה עם מבחני הכנסה: מי
שהכי זקוקים לקיצבה לא יודעים להשיגה.
הבעיה השניה היא שהמידע מטורלל. איך
משרד האוצר יודע ששני שלישים מיצו את זכותם? כי אם הוא מכיר את שני השלישים
"המוצלחים" איך זה שהוא לא שיגר מכתב לשליש הנותר? לא הפנה אליו עובד
רווחה?
סטטיסטיקה בפעולה
תראו את ממדי הטירלול: לפי נתוני האוצר ל – 2014, 293,000 קיבלו מענק. אבל לפי
סקר הכנסות משקי בית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק 42,000 קיבלו את המענק. קל
לטעון, כפי שמשרד האוצר עושה, כי אנשים לא מדווחים אמת ללשכה לסטטיסטיקה. אבל אם
זה נכון, ובמיוחד בסקר משקי בית, אז מדד המחירים לצרכן בנוי על בלוף. מספר העניים
אף הוא בלוף. הכל שקרים.
אפשר לטעון שמשרד האוצר מבלבל את המוח.
איך זה יכול להיות? ובכן האוצר מדווח ש 80% מהמענקים שולמו לשני החמישונים בעלי
ההכנסה הכי נמוכה. יוצא מכאן ש 20% מהמענקים בכלל שולמו למעמד הביניים. ועוד יוצא
מכך שמחצית הזכאים שקיבלו הם בכלל לא עניים (לפי ממצאי הביטוח הלאומי - חמישית מאוכלוסיית המדינה היא
ענייה).
תראו את הפדיחה של מבחן ההכנסה: שליש –
כנראה הכי עניים – בכלל לא מימש את זכותו. נניח שהם העשירון התחתון. ואלה שמקבלים
הם שכירים שרובם אפילו לא רואה את עצמם כעניים. והכי משעשע: לפי הנתונים, מבין אלה שקיבלו את המענק, הכי עניים דיווחו ללשכה לסטטיסטיקה שקיבלו סכום יותר גדול
ממה שקיבלו בפועל.
אז מה אתם אומרים על עוני ומבחני הכנסה?
טוב שיש דמנציה לברוח מהטרללם הממשלתי.
נ.ב. אתמול דיווח האוצר כי "שיעור
החוב הציבורי ירד ב - 2016" והוסיף שר האוצר כי "הירידה מאפשרת לנו
להפנות יותר כספים לחינוך, בריאות ורווחה".
החוב הציבורי שהיה ב 2015 727 מיליארד
שקל עלה ל 741 מיליארד שקל.
אם זה לא עוד טרללם – מה זה?
