24 ביוני 2017

זכות? לשבות?



הנה הימור: ישראל עומדת להגביל הגבלה של ממש את הזכות של עובדים אפילו לנקוט עיצומים שאינם שביתה. קואליציה של בעלי עסקים, שרי הימין והפקידות הבכירה בממשלה חברה לעתירות לבית הדין הגבוה לצדק (בג"צ) כדי לפסוק בעניין. ההימור שלי שזה יצליח, ובגדול.
הקייס שנבחר הוא חברת חשמל. זה היה או כאן או ברשות שדות התעופה. בתבונה יוצאת דופן בחרה הממשלה לבחון את זכות השביתה והסנקציות דווקא במונופול החשמל על אף שעל פניו סכנת ניתוק החשמל לא התממשה זה עשרות שנים בעוד שהשבתת טיסות היא עניין כמעט קבוע.

לעובדי חברת חשמל (חח"י) יש סכסוך ממושך עם הנהלת החברה ועם הממשלה שמנסים להכניס שינוי משמעותי בייצור חשמל. מדובר הן בהכנסה של יצרני חשמל פרטיים והן בחובתה של חח"י למכור תחנות כוח לאנשים פרטיים. ועד עובדי החברה לא אוהב את ה"רפורמה" הזו ונוקט עיצומים.
כמקובל במקומותינו כל עיצום מובא לבית הדין לעבודה. כבר שנים שבית הדין הזה מתעסק בזוטות שביתתיות, במקום לשלוח מעסיקים להידבר עם עובדיהם. בית הדין פוסק מה מותר ומה אסור להשבית. לפעמים המעורבות של בית הדין מגיעה אפילו לשעות שבהן מותר להשבית שרות. בית הדין לעבודה הפך עצמו למצמצם זכות שביתה אקטיביסטי. קשה לזכור שביתה שבה מעסיק שפנה לבית הדין לעבודה, לא זכה לסיוע. זה הפך מזמן לבית דין נגד שביתות.

רפורמת הבלוף

אלא שלא מזמן ארעה "תקלה". בין הדין הארצי לעבודה, הגוף השיפוטי העליון בדיני עבודה, נתן היתר גורף למדי לעובדי חח"י לנקוט עיצומים (אבל ללא פגיעה באספקת חשמל) במסגרת מאבקם נגד השינויים המוצעים במשק החשמל. ככל הנראה משום שבית הדין ידע שהעיצומים לא יגיעו לכדי הפסקות חשמל.

כמה מילים על הבלוף הנקרא "רפורמה" והבלוף הנקרא "חשמל של יצרן פרטי".

חח"י הוא תאגיד מחורבן בעיקר בשל חוסר יעילותו. אבל כאשר בוחנים את היעילות של חח"י מזהים מיד איפה אין בעיה: בייצור חשמל. יש בעיה בהולכת חשמל (החוטים) ויש בעיה בחלוקת חשמל (הקשר עם הצרכנים). דווקא בייצור אין בעיה. להפך, בדיקות שונות הראו שחח"י בסדר בתחום הזה.

אז מה פשר ה"רפורמה"? זה טיפול ממשלתי במקום שלא נדרש טיפול. ולמה עושים את זה? בהעדר כל הגיון אחר, נראה שכדי להעשיר "יצרנים פרטיים".

לפי הרפורמה אף יצרן פרטי לא ייצר חשמל, יציב חוטים להולכת החשמל שהוא מייצר ויתעסק עם אספקת החשמל בשכונת שועפת בירושלים. לכל היותר הוא ייצר חשמל וימכור אותו למפעל שצורך הרבה חשמל מבלי שהוא עצמו יוליך את החשמל ממקום הייצור למקום השימוש. מי יעשה את זה בעבורו? המונופול של חח"י. לה משאירים את העבודה השחורה. אחד התרגילים שעשו העובדים, כך דווח, זה לעצור השקעות בקווי הולכה וחלוקה של חשמל דווקא במקומות הרצויים ליצרנים הפרטיים. מכאן עתירתם נגד זכות השביתה.

תבונת הממשלה בבחירת חח"י כיעד לבחינת זכות השביתה ברורה. הממשלה לא מסתכנת שהמאבק יגיע לצרכנים. זה עשרות שנים שעובדי חח"י לא הורידו את השאלטר. כל הוויכוח על משק החשמל מתנהל כשהציבור לא מבין – בביתו ובעסקיו  – על מה מדובר. עובדי חח"י חשבו כי עיצומיהם – שכאמור לא הגיעו להפסקת חשמל – יביאו להם דעת קהל אוהדת או נייטרלית. הם קיבלו דעת קהל אדישה.

 מי שמנהל סכסוכי עבודה כאשר עורכי דין הם כלי הנשק העיקרי שלו– מועד להפסד. בניגוד לסכסוך בנמל התעופה שבו הממשלה נתפסת כחסרת שליטה מול עובדים שובתים, בחח"י הכל מסתובב בתחום המשפט, מעבר להשגתו של האדם הרגיל.

מכאן ההימור שלי שעובדי חח"י יפסידו בבג"צ – ובגדול. וזכות העיצומים תוגבל למשעול צר מאוד.