6 ביוני 2017

הכל כלול?



על פי נתוני התאחדות בעלי בתי המלון בספרד בשנה האחרונה היה גידול של 90% במספר התביעות נגד בעלי בתי מלון בגין "קלקול קיבה" הנובע מהמזון המסופק בתכנית "הכל כלול". דובר מטעם ההתאחדות הסביר כי 90% מהתביעות נמצאו לא מוצדקות אך תעריפי הביטוח של המלונות עלו. עתה שוקלים בספרד לתבוע ממקולקלי הקיבה בגין תביעה חסרת בסיס.

הנה לנו סיפור אזוטרי ובו מתברר כי גם אנגלים, כמו ישראלים, למדו "לא לצאת פריירים" תוך הגשת  תביעות נגד ספקי שירותים. אצל המתארחים במסגרת "הכל כלול" נראה שאצבע התביעה קלה יותר מאשר במסעדה רגילה. אלא שאת המחיר משלמים לאו דווקא מי שפגעו – אם פגעו – בלקוחות אלא שאר הלקוחות. בהסדרי הביטוח המחיר נקבע ביחס שבין הפריירים (שלא תובעים) למיעוט שרץ לבתי המשפט.
מה שמעלה את השאלה האם הסדרי ביטוח צריכים להיכנס לפיקוח ציבורי.

קלקול קיבה

נניח שלא מדובר באנגלים שהיו בספרד אלא בישראלים שנפשו בישראל. ועוד נניח שפלוני לקה בקיבתו אחרי סעודה וטופל בבית חולים ונגרעו יומיים מחופשתו. ולשם שינוי לא מדובר בתביעת סרק. מי וכמה צריך לשלם?
נתחיל עם מי שבישל בביתו ולקה בקיבתו, הוחש לבית חולים וטופל יומיים. מי וכמה צריך לשלם? התשובה לשאלה הזו קלה יחסית: המדינה, באמצעות קופת חולים, משלמת עבור הטיפול. ובזה נגמר העניין.

מדוע זה צריך להיות שונה אם מי שהכין את האוכל הוא זר? בשני המקרים המדינה משלמת עבור  הטיפול אבל כאשר המבשל הוא זר יש לפתע דרישה נוספת לפיצוי כספי . אם יש צדק בתביעה הכספית, מדוע מי שזוכה בתביעה לא מעביר לממשלה את הוצאות הטיפול בבית החולים?
כאשר חושבים ברצינות על טיבה של מדינת רווחה יש ספק גדול אם בכלל יש מקום לתביעות נגד המדינה. מדוע מי שנולד נכה זכאי להסדרים כספיים נחותים ממי שנהיה נכה כתוצאה מתאונה או פעולה יזומה? איזה צו מוסרי מאפשר להבחין בין קטועי רגל?
התשובה לשאלות האלה נמצאת בלובי של עורכי הדין ומערכת המשפט. אלה פרנסתם על סכסוכים ותביעות. במקרה של מקולקלי הקיבה העילה  לתביעה נובעת מהעובדה שהמבשל הוא זר. בפועל, בשני המקרים, הנזק הוא אחיד. האם רק בגלל שמדובר בזר לניזוק מגיע פיצוי מעבר לטיפול?

קלקול תקציב הבריאות

לפעמים, כמו במקרה הזה, מדובר בכסף קטן יחסית. אבל כאשר מסתכלים על תביעות בגין רשלנות רפואית אנחנו במאות מיליונים שהמדינה וקופות החולים והרופאים עצמם משלמים לביטוח. כסף ענק שחסר במערכת הבריאות לטיפול באנשים חולים.
זה לא סוף הכסף הציבורי שנזרק סתם כך. כל רופא יודע שעל מנת להקטין את הסיכון מפני תביעה עליו לבצע בדיקות שחלקן כלל לא נחוץ – הכל כדי להיראות בסדר אם וכאשר העניין יגיע למשפט. י"ב ננזף בידי אורתופד על כי בהוראת רופא אחר ביצע בדיקת CT עתירת קרינה ו"מיותרת. די היה בצילום רנטגן רגיל", כלשון האורתופד הנוזף.  חלק מהבדיקות המיותרות היה נמנע אם סעיף הרשלנות הרפואית היה נזרק מספר החוקים לבטח בכל הקשור לטיפולים שבמסגרת סל הבריאות.


מה שכן, מהלך כזה היה מקטין את הכנסות עורכי הדין ואת העומס על בתי המשפט. וזה באמת אסון.