אנתוני (טוני) אטקינסון היה כלכלן בריטי
שמעטים שמו לב אליו כי עיסוקו העיקרי היה עוני ואי-שיוויון. אין דבר שהממסד האקדמי-כלכלי
שונא יותר מאלה שמראים כי כלכלה חופשית ותחרותית לא מניבה מחירים אחידים, לא מניבה
שיוויוניות, ומגבירה אי-שיוויון. ובקיצור: מתפקדת מצוין למען מי שיש להם.
למען הסר ספק אטקינסון לא היה שמאל
במובן הקלאסי של הסיווג הפוליטי. הוא היה סוציאל-דמוקרט שלא ערער על הקפיטליזם,
כמו רוב תומכי מפלגת הלייבור בבריטניה. מה שמגדיר את אטקינסון מבחינה פוליטית הוא יריבו:
מי שזוכר את טוני בלייר, מנהיג אותה מפלגה בשנות ה -90' של המאה הקודמת, מזהה מיד
מין שמעון פרס כזה שאפילו לא טרח להתחפש לשמאל. אטקינסון היה נגדו.
אטקינסון פירסם ב – 2014 ספר מעט חריג
בשם "אי שיוויון: מה אפשר לעשות". לפני שנתיים כתב תומאס פיקטי, כלכלן
צרפתי הנחשב בימים אלה לגורו של הנאבקים באי שיוויון, סקירה על ספרו של אטקינסון.
מתברר, הן מהספר והן מהביקורת, שלסוציאל
דמוקרטים יש לאן ללכת: לאחור, אל מפא"י ההיסטורית.
ההיסטוריה הכלכלית של ישראל מתוארת בידי
רוב הכותבים בנושא כהתקדמות מהרע של מפא"י אל הטוב של הליכוד. מבולשביזם
לתחרותיות. מהכתבה לשחרור. מחושך לאור.
החסכון
החסכון
אתחיל עם מה שהכלכלנים המקצועיים רואים
כשיקוץ הגדול של משטר העבר: אגרות החוב המיועדות. לכאורה נושא שולי אבל הוא נתפס
כסמל לפרוטקציוניזם, לריכוזיות, להעברת מקורות כלכליים מהחלשים (שכירים) לחזקים
(תאגידי ההסתדרות). בקיצור תועבה שאין כמוה.
אטקינסון התלבט איך לתת
ל"עמך" הון ראשוני כדי שלא כל ההון יצטבר בידי מי ששולטים בשוק ההון.
ומה הרעיון שהוא מעלה לקוראיו בבריטניה: לתת לחוסכים תשואה מובטחת. בדיוק תכניות
החסכון שהנהיגה כאן מפא"י. מה רע בזה? שהריבית המובטחת אינה ריבית
"שוק" אלא מוכתבת בידי הממשלה. ובמה זה שונה ממחיר האוטובוס שקובעת
הממשלה? זה לא שונה. אבל כלכלני הימין תומכים בממשלה שקובעת מחיר לנסיעה באוטובוס
ומתנגדים לממשלה שקובעת תמורה לחסכון.
המס
המס
למה מי שמשתכר 42,000 שקל לחודש צריך
לשלם אותו מס שולי כמו מי שמשתכר 420,000 שקל שזהה למס השולי שמשלם מי שמשתכר 4.2
מיליון לחודש? אתם מוזמנים לשאול את בנימין נתניהו, יאיר לפיד, משה כחלון ואבי
גבאי. מדוע מי שמשתכר 6,240 שקל לחודש ועתה זכה לתוספת של שקל קופץ בשיעור המס
השולי מ 10% ל – 14% קפיצה של 40%!!!! ואילו מי שמשתכר שקל יותר בהכנסה של 42,000
לא נדרש לקפיצה דומה? אתם מוזמנים לשאול את החבורה דלעיל. אטקינסון, פיקטי וחבורת
מתנגדי האי שיוויון חושבים שאין מניעה לקפוץ הרבה יותר גבוה בשיעורי המס.
אגב, שונאי מסים שוליים גבוהים יכולים
לאמץ שיטה שהוזכרה כאן בעבר: לעבור למס ממוצע. איך אמר פעם שר אוצר מהליכוד?
"שתהיה רוב הכנסתו של אדם בידיו". בראבו למשה נסים ולשיעור מס ממוצע של
49.9%. איפה הוא ואיפה אנחנו.
וכמובן ובהתאמה, מס רווחי הון (כולל
ריבית) בשיעורים שתואמים למס הכנסה שיוויוני יותר. ומה שהכי דחוף, בקונטקסט
ישראלי, זה מס עזבון. ויש עוד.
עטרה ליושנה
עטרה ליושנה
סטטיסטיקה: ישראל 1960 הייתה מהמדינות
היותר שיוויוניות בעולם המערבי. היום היא כמעט במקום האחרון במצעד הזה.
אז מה הסיפור: יש לסוציאל דמוקרטים
בישראל לאן לשאוף. מפא"י עשתה הרבה דברים גרועים. אבל חלק מהכלים שבהם השתמשה
היו במקומם. קופת חולים היא הדוגמא הבולטת. אז קדימה אבי גבאי: צעד לאחור. או,
בלשון ש"ס, החזר עטרת המס ליושנה.
