מהו הענף המאופיין בריכוזיות גבוהה
המשפיעה על מיעוט תחרות ורמות מחירים גבוהות? תרשמו לפניכם שלושה ניחושים על דף
נייר, ועכשיו תמשיכו לקרוא. אז פיספסתם. הענף הכי ריכוזי במדינה שאין בו תחרות
ורמות מחירים גבוהות הוא......השרות הציבורי. רוב מוחץ של העובדים שם מאוגדים
וסוחטים שכר גבוה ותנאי עבודה מופלגים מהמעסיקים שלהם – כלומר המעסיק הריכוזי
שלהם: הממשלה.
הנה הפתרון נכון למצוקה הנגרמת לאזרחי
המדינה מהמצב הבלתי נסבל הזה: נאפשר יבוא חופשי של עובדים בשכר של עד 5,300 שקל
לחודש (כולל הכל) שיתחרו בעובדי המדינה שרק יושבים על התחת ושותים תה כל היום.
וכמובן, היבוא הזה יהיה פטור ממכס וממע"מ. כי כך מוזילים את השרות לציבור.
מי שחושב שזה פתרון מטומטם לבעיה שלא
קיימת, מוזמן לקרוא מסמך שנכתב בידי הילית כץ (ד"ר למדיניות ציבורית) ואיריס
סורוקר (ד"ר למשפטים). כץ וסורוקר
מהוות את עמוד השדרה של מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, הממוקם במכללה למינהל.
מחברות המסמך בחרו – מעניין למה? – לזנוח את המקום הכי פחות תחרותי בישראל והחליטו
להתמקד בעליבאבא.
עליבאבא הוא תאגיד בבעלות סינית המפעיל
אתר מכירות באינטרנט. כמו אמזון, eBay ואחרים.
מי שקונה מהאתרים האלה, ובלבד שהם חו"לניקים, מקבל פטור ממע"מ ומכס,
תלוי בשווי הסחורה המיובאת באופן הזה.
אפליה ממשלתית
ברור גם למי שאינו כלכלן כי מדובר
בתחרות לא הוגנת בהשוואה למוכרי מוצרים ישראליים. מה זה לא הוגנת? זו ממש אפליה
בוטה כנגד ישראלים. אלא שהממשלה מעודדת את זה ולפיכך אירגוני סוחרים עתרו
לבג"ץ כנגד הפטור ממס. תומכים ומתנגדים מצחצחים מסמכים לקראת הדיון המשפטי,
והמכללה למינהל נרתמה למאבק למען האפליה.
מה הטענה? איך מצדיקים מצב מופרך שכזה?
בכך שענפי הביגוד והבישום הם ענפים ריכוזיים. התחרות מעטה והמחירים בשמים. אז הנה
לכם, מיסכני ישראל, פתח להתחרות בשודדי הכספים, בסיוע עליבאבא.
אין הרבה כבוד לצמד הדוקטוריות הזה מכמה
נימוקים:
הראשון, מדינת ישראל היא מדינה ריכוזית
במובן הכלכלי. לא רק בבשמים וג'ינס אלא כמעט בכל מה שנוגעים. אז מה? בשביל לטפל
בזה יש רשות הגבלים עסקיים ויש ממשלה. לדפוק ישראלי אחד (בעל חנות בקרית שמונה) כדי
לסייע לישראלי (קונה באינטרנט מירושלים) אחר זו שיטה עקומה ובזויה. אם הממשלה
חושבת שעליבאבא הזול ראוי לסיוע אז שתתכבד ותתקצב את אתרי האינטרנט
"הזולים" מתקציבה. ואז נשמע איך הוצאה תקציבית כזו תתקבל בציבור.
שנית, רק יבוא? ואם יש אתר אינטרנט של
ישראלי. נניח אתר רמי לוי שמוכר יותר בזול מאתר שופרסל. אז למה שלא יתנו פטור
ממע"מ לרמי לוי אינטרנט בע"מ? הרי הרעיון הוא להוזיל, אז מי שימכור בזול
– שיקבל פטור כמו עליבאבא.
שלישית, נעזוב את האינטרנט. ננסה כוחנו
בעגבניות. האם יש בישראל מחיר אחיד לעגבניות? ממש לא. האם המחיר בתל אביב ובטבריה
זהה? ממש לא. לשיטת הדוקטוריות צריך לעודד את העגבניות הזולות יותר, נכון? אז מה
בדבר הפטור ממע"מ על ירקות בתל אביב? שיתנו את הפטור (בפועל אין פטור
ממע"מ על ירקות אלא שיעור מס אפס) רק למי שמוכר עגבניות בפחות מ – 3 שקלים
לקילו. הגיוני? עקום כמו מוחן של החוקרות.
אין שמחה כמו שמחה לאיד. אירגוני
הסוחרים תמיד נטו לצד הימני של הפוליטיקה, וכך גם היום. מגיע להם שהממשלה הימנית
שלהם תתנכל להם. אבל זה הנימוק היחיד להצדקת מדיניות בלתי סבירה בעליל.
בג"צ,
יש לקוות, יעיף את האפליה מהכלכלה.
