מי הוא/היא בן/בת הזוג המועדף? במשפחת
החתולים התשובה מאוד פשוטה: מי שמנצח בקרב נשיכות בין הזכרים. אצל בני אדם, ובמשך
אלפי שנים, הזיווג נעשה בידי ההורים. שידוך הוא התואר המקובל לתהליך. אצל נטולי שיעבוד
לדת ומסורת התקיים הרבה שנים הכלל ש"כסף הולך לכסף". בהרבה תרבויות נעשה
חיבור בין שתי השיטות וכך ההורים של בת הזוג קנו את בן הזוג והתמורה עברה להוריו
(מוהר). ויש כאלה שמדברים, לא עלינו, על אהבה ודברים לא ענייניים אחרים.
מה, אם כן, השיטה הנכונה? התשובה די
מתבקשת והיא נמצאת בידי כלכלנים, שאחרי שמנעו את משברי הנדל"ן והפיננסים הפנו
את מרצם לחקר הזיווג.
ראש וראשון להם היה גרי בקר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו שהראה במשוואות מתמטיות כי זיווגים הם כמו חצילים – עניין
של ביקוש והיצע המוכתבים בידי תועלות והכנסה כספית. מבחינה מתמטית זה היה הישג
מרשים למדי ורק המציאות ובה ריבוי הגירושין הייתה לרועץ. אלא שכלכלנים, במיוחד
מהזן של שיקגו, חיים במודל המתמטי ולא במציאות המעצבנת. כך בקר זכה לפרס נובל
(1992).
השכר והספונג'ה
אצל בקר ההוכחה הניצחת שתפקיד האישה
במשפחה הוא ספונג'ה, בישול, גידול ילדים בעוד תפקיד הגבר הוא לעבוד ולשחק גולף היא
בכך שנשים משתכרות פחות מגברים. מכאן שחלוקת העבודה דלעיל היא "יעילה"
באשר החלפת התפקידים הייתה מקטינה את הכנסת משק הבית. ומי רוצה את זה?
דעתו המלומדת של בקר התקבלה כמניע למדיניות
נאותה במדינות רבות. במטרה לאזן את יחסי הכוחות הכלכליים בין גברים ונשים מקובל
לתת קיצבאות ממשלתיות לנשים ולא לגברים. אם האישה הוא שמקבלת את קיצבת הילדים, ולא
הגבר, גדל הסיכוי שכוחה הכלכלי בתוך משק הבית יגבר, והיא תתקוטט עם בן זוגה על
כמות הכביסה שהוא עושה – ואפשר ויושג שיוויון. העצמת האישה בכסף ציבורי נתפסת
כשיטה להתערב ביחסי הכוח המשפחתיים לטובת ה"מין החלש".
האם אכן זה מה שקורה? במקדוניה החליטה
הממשלה לתת מענקים כספיים למשקי בית עניים ששלחו את ילדיהם לבתי ספר תיכוניים.
לרוב הכסף הועבר ל"ראש המשפחה" וזה היה כרגיל הגבר. אלא שבמסגרת מדיניות
העצמת האישה הוחלט לתת את הכסף לאישה. החוקרים פנו למשפחות שקיבלו מענקים ושאלו את
הנשים שאלה פשוטה: כמה את מוכנה לשלם כדי שהכסף יגיע אליך ולא אליו? מתברר, בניגוד
למה שמשתמע מנישואי אהבה, שיוויוניות וכאלה מן דברים, שנשים מוכנות לשלם תמורת
הזכות לקבל את הכסף. מה שמלמד, לפחות לדעת הקורא, כי בין נישואין ושיוויון משפחתי
יש מרחק של כסף וכוח.
מבחן המקרר
אם כך הוא המצב הבה נחזור לשאלת היסוד:
איך לבחור בן/בת זוג כדי למנוע את חיכוכי הכוח וקרבות הספונג'ה? עד לא מכבר
כלכלנים (הם הרי אלה שיודעים, לא?) היו בדעה הדי נפוצה כי "ניגודים משלימים
זה את זה". לדוגמא, ההסתברות לזוגיות יציבה עולה במקרה של גבר שמרן ואישה
הרפתקנית. אלא שמחקר חדש המתפרסם ב"אקונומיק ג'ורנל" פוסק הלכה חדשה.
הכל, מתברר, עניין של ביטוח.
החוקרים מוצאים כי המקרה השכיח של זוגיות
מוצלחת מאופיין כשידוך של "שונאי סיכון", כלומר אוהבי ביטוח. לא שמרנית
והרפתקן (או להפך) אלא שני שמרנים.
מה שמעלה את השאלה הטכנית אך הקריטית:
איך יודעים מיהו שמרן?
הנה תשובת הקורא: בבואך לבחור בן/בת זוג
תברר/י מה דעתה/ו על ביטוח המקרר. אם שניכם טיפשים מספיק כדי להשיב בחיוב לשאלה
הזו – אתם זוג מהשמיים.
