איתי טיראן הסביר בראיון פרידה מישראל
כי הכללת המילה שיוויון בחוק הלאום – כדרישת "ראשי העדה" הדרוזית – לא
תשנה את המצב. עובדה, המדינה קיימת מ 1948
ולא היה בה שיוויון עוד בטרם נולד החוק המאמלל הזה.
המילה שיוויון לא מייצרת שיוויון. המילה
שמאל לא מייצרת שמאל. אני מכיר את דורון גלעזר שנים הרבה והוא מהעיתונאים היותר
מוצלחים שפעלו במקומותינו. גלעזר נמנה, יחד עם דוד דרעי ורותי יובל, על יוצרי הסרט
"סלאח פה זה ארץ ישראל".
הסרט תיעד את מעשי השלטון במדינה בשנות ה – 50
עת הגיעו לכאן יהודים (להלן – המזרחיים) מצפון אפריקה. קל לסכם את התזה של התיעוד:
ההנהגה הציונית/ישראלית של אז (להלן – השמאל) כפתה על המהגרים מגורים בקצווי הארץ
ותעסוקה בשכר מינימלי וזאת כדי לתפוס קרקע שנשדדה מתושבי הארץ הערבים שברחו/הוברחו
במהלך מלחמת 1948. מדוע נשלחו דווקא מזרחיים לתפוס קרקע? כי היישוב הוותיק (להלן –
בעיקר האשכנזים) לא רצה, וכל ניסיונות הממשלה לחצצר את "יישוב הארץ"
בקולי קולות לא הניבו כל תזוזה. וברקע – ואצל רבים מהשליטים בתודעה ובדיבור –
גזענות אנטי מזרחית נטו, תמונת-ראי לזלזול בכל דבר ילידי (להלן – ערבים) שהיה נחלת רוב
התנועה הציונית כולה. בכל זאת המזרחיים, לא עלינו, גם נראו כמו ערבים ואפילו, הס
מלהזכיר, דיברו ערבית, שרו ערבית או לפחות בשפה שהיתה הכי דומה לערבית-פלסטינית
שיש.
מקום טוב באמצע
הסרט, וסדרת הטלוויזיה באותו השם, עוררו
מהומה. גלעזר, במאמר ב"הארץ", מתמודד עם המתנגדים. מבנה המאמר בנוי כך
שגלעזר מחסל חשבון עם השמאל המתנגד לתזה. ואחר כך מחסל חשבון עם הימין המתנגד
לתזה. וכך, בהברקה תת מודעת, הוא מגיע לתוצאה שאם הקצה השמאלי נגדי, ואם הקצה הימני
נגדי אז אני במרכז וצודק.
זה בערך מה שטוענים יאיר לפיד, ציפי
לבני, ואבי גבאי. וזה משכנע באותה מידה.
אז מה יש לחדש בבִיצה הסרוחה שבה כל
דיון היסטורי הוא חלק מהפולמוס על חוק הלאום?
כדי להיות באמצע צריך שמאל וימין. האם
יש שמאל? היום יש כמה שממלמלים – בשקט כמובן – שהם שמאל. ברשימה המשותפת רק
חד"ש נושאת בדגל בקול רם. באותם ימים, אלה שהיו שבשלטון התהדרו
ב"שמאל" שבהם. המפלגה השלטת הייתה מפלגת פועלי ארץ ישראל ושותפתה
בקואליציות הייתה מפלגת הפועלים המאוחדת. ופועלים, למדנו מקרל מרקס, זה שמאל.
קדחת.
עבודה עברית
שיוויון? לא במדינתנו. הדוגמה הכואבת
ביותר למה שגלעזר מכנה "שמאל ציוני" היא חוק השבות. החוק הזה לא רק
העניק זכות ליהודים לבוא לישראל ולהתאזרח בה. הוא נתן את הזכות רק ליהודים בין שהם
פליטים ובין שלא. והכל על רקע השואה בה באמת היו רבבות פליטים יהודים. ומה בדבר זכות
הפליטים פלסטינים לחזור לביתם? לא במדינתנו. זה שיוויון!
"עבודה עברית" היא המצאה של
"השמאל הציוני" עוד מלפני שהייתה מדינה. מה זה? בתיאוריה זו סיסמא
שנועדה להפוך את הפירמידה התעסוקתית היהודית. מלומדי תורה, סוחרים ומתווכים לחקלאים
ועובדים שכירים. בפועל זה התבטא בפיטורי ערבים והעסקת יהודים במקומם. שיוויון
וסולידריות אנושית? לא בתנועתנו.
האשכנזים האלה מרדו בהוריהם באירופה
ורבים מהם היו עם נטייה אירופית שמאלית. ומכאן ההתהדרות בשמאליות לכאורה. אבל
מהרגע שבו בארץ ישראל הלאומיות התנגשה בסוציאליזם – הסוציאליזם מת. גם, ואולי בעיקר,
בקיבוצים ליהודים בלבד, פאר הקולקטיביזציה פה ושם בארץ ישראל.
איפה המרד?
זו טעותו של גלעזר ומתנגדיו במה שמכנים
היום שמאל. הם מתעקשים להגן על הציונות באותו להט שבו נתניהו וחבורת בנט מגנים על
חוק הלאום. חוק הלאום אינו פרי באושים של הציונות. הוא הציונות.
אחרי כל זה מגיע הפיספוס הגדול בוויכוח.
איך זה שרבבות מזרחיים נשלחים למחנות עבודה ומגורים ברחבי השממה ואין מרד המוני?
את החידה הזו איש לא פיצח. לא אז ולא היום. זו חידה שאינה ייחודית לישראל. איך זה
שמיליוני רוסים חיים בזבל ומצביעים שוב ושוב עבור החונטה של פוטין? איך נדפקי
הקפיטליזם האמריקאי והאירופי במקום לקום על המשטר מחפשים מפלט אצל פאשיסטים
בגוונים משתנים של צבע חום? איך זה שהמזרחיים לא רק נרדמו אז כאשר המשאית שפכה
אותם במדבר כאשר שסרבו לרדת, אלא ממשכים עד עצם היום הזה לדבוק בשלטון הימין, שרק
שינה את שמו ממפא"י, מפ"ם, וכו' לליכוד?
ההכללה היא מהשטן. האליטה היהודית הצפון
אפריקאית עזבה את אלג'יריה, מרוקו, טוניס ולוב לטובת אירופה. נכנה אותה אליטה א'.
אליטה ב', זו שהיגרה לארץ ישראל, לא שקעה במדבר אליו הולכו המהגרים החדשים. אחרי
כמה שנים הם זזו למרכז וילדיהם ונכדיהם דהיום דומים מאוד לנכדים של האשכנזים.
סוריה תיקבר באריכות שנים של פיגור כי כל מי שהוא משהו היה מהראשונים לברוח.
הסיבה שאין, ואולי לא יהיה, כאן שמאל
טמונה בהצלחת הציונות. היא זו שאיפשרה למזרחיים להצטרף לחגיגת הדריכה על הערבים.
וכשגמרנו לדרוך על מי שנשארו כאן אחרי מלחמת 1948, באה המלחמה הכי צודקת בעולם –
לשון ה"שמאל" של 1967 – והביאה לנו עוד ערבים לדרוך עליהם. וכנגד
הלאומנות ההכרחית לקיום הציונות, הסוציאליזם כשל בכל מקום. בטח במקום שמראש הוא
היה בלוף.
