לפני עשרות שנים התקיים באוניברסיטה
העברית דיון רב משתתפים על העוני בישראל. בפני המשתתפים הוצגו ממצאי מחקר שערכו
כלכלנים במשרד האוצר שחשפו עובדה לא ידועה עד אז: העניים משקרים. יש להם יותר כסף ממה
שהם מדווחים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). איך האוצר יודע את זה בלי
להזדקק לבדיקות פוליגרף? כי מנתוני ההכנסה של העניים – כפי שנמצאו במחסני מס הכנסה
– התבררה האמת העגומה. ואולי בעצם להפך – כי אם הם משקרים אז יש פחות עניים ממה
שחשבנו.
כצפוי המהומה היתה גדולה. אנשי הביטוח הלאומי
הגנו בחירוף נפש על ממצאיהם המתבססים על נתוני סקר הכנסות והוצאות משקי בית של
הלמ"ס. עד שקם פרופ' אפרים קליימן ואמר משהו כמו "אז הם רימו ויש להם
1100 שקל לחודש במקום 1,000. אז מה?"
השנה לא היתה מהומה. במטרה להשחיר את
ממצאי העוני הצפויים להתפרסם בקרוב פלטו כלכלני משרד האוצר שוב ממצאים חדשים. בעוד
הביטוח הלאומי מודד עוני לפי הכנסה שמדווחים מי שעולים במדגם סקר הלמ"ס, מדדו
כלכלני האוצר את העוני לפי ההוצאות של אותן משפחות. ואו אז התברר כי.....העניים משקרים.
וכך במקום שיהיו בישראל 18.5% משקי בית
עניים יש רק 14.6%. אפשר ללכת לישון בשקט. במיוחד כאשר מתברר כי לשקר יש רגלים
ערביות. הערבים, כך נמצא, משקרים הרבה. מה עם חרדים שגם אצלם יש יחסית הרבה עניים?
טוב, את זה לא מדדו בגלל "בעיות טכניות".
אוברדראפט יציב
הסטטיסטיקה אכן מתעתעת. עניים, כך נמדד
מאז ומעולם ובכל העולם, מוציאים יותר מהכנסתם. אפשר היה לצפות שעם השנים
האוברדראפט של העניים יילך ויגדל. הוא לא. איך זה? הגיונית זה יכול לקרות רק אם כל
העניים מתחלפים. הם מתחלפים?
לא מיותר לציין כי הצביעות של אנשי
האוצר שוברת שיאים. המידע על ההכנסות וההוצאות של המשפחות מקורו – בתרגיל הנוכחי –
בלמ"ס. זו דוגמת כעשרת אלפים משפחות ומבקשת מהם מידע על ההכנסות וההוצאות
שלהן. אם העניים משקרים על ההכנסות שלהם, כנטען, איך זה שהם אמינים לחלוטין באשר
להוצאות שלהם? האם בנוסף לעוני הם גם מטומטמים שלא מבינים שאם ידווחו על הכנסות
קטנות מהוצאות – יכתירו אותם כשקרנים? ומאיפה לממשלה מידע שהם שקרנים חלקיים: רק
בהכנסות ולא בהוצאות?
ההון שבבוידעם
אנשי האוצר רומזים לפתרון כתב החידה:
לעניים יש הון שחור. הרבה הון שחור שממנו הם מממנים את ההוצאות מעבר להכנסות.
יתכבדו נא מומחי הממשלה ויטילו חובת דיווח הון כוללת ונראה איפה נמצא ההון. האם
אכן הוא מתמקד בקצה התחתון של המשכורות או – ניחוש שלי – בעיקר בקצה העליון. למה
הם לא עושים את זה? אולי כי הם חוששים מהתגלית שפערי ההון בישראל אף גדולים מפערי
ההכנסה השוטפת. ואז הלך להם הטיעון.
הסטטיסטיקה, כאמור, מתעתעת. ולפעמים
משעשעת. לפי שיטת האוצר שיעור העוני אומנם קטן יותר אבל הוא עולה באטיות עם
השנים. בעוד שלפי הביטוח הלאומי שיעור העוני גדול יותר אבל הוא יורד עם השנים.
תעתועי הסטטיסטיקה – אין פה נכון או לא
נכון – מלמדים שמדיניות רווחה המתבססת על מבחן הכנסה היא בלוף. התחמקות. שקר.
טעות. הממשלה לא יודעת על ההכנסות, ההוצאות וההון של אנשים בזמן אמיתי. לכן כל
מבחני ההכנסה הכלולים בחוק אינם אלא שיטה לא לתת. הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה,
דמי אבטלה, תשלום לתרופות. כל אלה מקומות שבהם עושים "מבחן" להכנסה. ויש
עוד.
המסקנה היא שראוי לבטל את המבחנים האלה.
ולתת קיצבה אוניברסלית – עדיף בצורת שכר בסיסי לכל.
כך, לפחות, נהיה בטוחים שהוויכוח על
העוני הוא באמת תיאורטי, ולא תרגיל לחסוך כסף.
