בפעם הראשונה זה קרה באמצע שנות ה –
70 במאה ה – 20. המורה לכלכלה הכריח אותנו לקרוא פרקים מהגותו הכלכלית של מילטון
פרידמן. אחרי שתי פיסקאות התאהבתי באיש. הכתיבה רהוטה. הלוגיקה זורמת. המתמטיקה לא
מאוד מסובכת, התוצאות חד-משמעיות, והעיקר – הכל, באמת, די פשוט. אמנם הטקסטים עצמם
העידו על אדם מנותק מהמציאות. אבל מי צריך מציאות כאשר יש פנטזיה כל כך יפה. כל מה
שנדרש מהכלכלן הנבון הוא להתאים את המציאות לפנטזיה – והכל יבוא על תיקונו, בשלום,
בכיף, והכי חשוב – ביעילות.
האהבה התעצמה אחרי כמה שנים עת פגשתי
באיש בשר ודם. הוא הוזמן בכנס שאירגנה
רשות החברות הממשלתית לרגל פירסום דו"ח הממליץ על הפרטה של כמעט כל החברות
הממשלתיות. שר האוצר חייך מאוזן לאוזן, סגנו הלל ושיבח את התכנית המוצעת. ואז
הוזמן האורח – הגורו של השניים הנ"ל– לשאת דברים.
זה לקח לו בערך 30 שניות בטרם הגיע
לנקודה העיקרית: "אתם רוצים למכור משהו שהוא לא שלכם. מי שמכם לעשות את זה?
החברות הממשלתיות שייכות לתושבי המדינה ולא לפקידי האוצר והממשלה. אתם לא רוצים
לנהל אותם? אז בבקשה תחזירו את החברות לתושבים". השר ארליך לא הבין מה קרה
כאן. הפקידים הכניסו את הראש מתחת לשולחן. ואני נהניתי מאהובי הכלכלי.
יש פרידמנית
בינתיים הספיק פרידמן לעשות לא מעט
נזקים של ממש ותושבי צ'ילה היו עדים לכך. אבל האהבה עיוורת.
השבוע התאהבתי בשנית. אני לא מכיר את
מור אלטשולר. מעולם לא פגשתי אותה. אבל היה לה טקסט פרידמני נאצל בעיתון
"הארץ". לכאורה הטקסט עסק בחוק הנאמנות שיוזמת שרת התרבות מירי רגב. אני
חשבתי שהכוונה למאמר נגד שמאלני העיתון ששוב מתגלה כי הם אוהבי ערבים ושונאי מדינת
היהודים. אבל זה היה הכיסוי בלבד. הטקסט מסתכם במשפט הזה: "מיטב היצירה
הרוסית נכתב תחת המכבש הנורא של שלטון הצאר....וסטלין....הבה נראה את כותבי
המחזות, השחקנים והמנהלים האומנותיים....מתנתקים מעטיני משרד התרבות ועושים אמנות
לשם אמנות".
שתי קריאות הידד. הראשונה בגין ההטעיה
שכאילו לפנינו עוד מאמר פטריוטי להחריד והשניה בגין הוצאת מילטון פרידמן מקברו
והחזרתו לזירה הציבורית. אולי הליכוד, בסיבוב הנוכחי של שלטונו ילמד משהו על כלכלה
חופשית כפי שהורה הגורו האמריקאי.
ראשית, אני מבקש לתמוך בגישה הרוסית
העולה מהטקסט. כדי לשפר את כתיבתם של א.ב. יהושע, עמוס עוז, מאיר שלו וגבריאלה
אביגור רותם צריך להטיל על תושבי המדינה משטר טרור עם הגליה והוצאות להורג. על פי
אלטשולר זה עוזר לכתיבה יוצרת.
שנית, אני לא בטוח שמירי רגב תאהב את
הרעיון שבכלל לא יהיה לה תקציב. לדעת הפרידמנית צריך לחסל את תקציביה וליצר אמנות לשם אמנות. ואני
מסכים בכל לב לרעיון הנעלה הזה ובלבד שיחול על עוד כמה תחומים כלהלן.
שלישית, נמשיך עם מירי רגב. למה לא לדלדל
את עטיני השלטון גם בתחום הספורט?זה
רעיון נפלא שהמדינה תפסיק לסבסד ספורט מקצועני בין במישרין ובין בעקיפין.
רביעית, אני מציע, בכל זאת, להתחיל את
הגמילה מהשלטון דווקא עם עטיני הסקוריטטה המקומי. מי שרוצה הגנה מפני פצמ"רים,
ג'יהאד איסלמי והאטום האיראני, שיקנה שירותי ביטחון לעצמו. מדוע שעטיני הממשלה
יממנו את העניין הזה? וזה חל גם על המשטרה. מי שרוצה הגנה מפני גנבים ורוצחים
ורמזורים אדומים – שיקנה הגנה פרטית.
ולא הזכרתי את בתי הדיון השרעיים
והרבניים, ואת זרמי החינוך הדתי והחרדי המוכר שאינו רשמי והרשמי שאינו מוכר.
אני מאוהב באלטשולר-פרידמן ואל תבלבלו לי
את המוח עם המציאות.
