האמרה המפורסמת "הגד לי מי חבריך
ואומר לך מי אתה" לא ממש הגונה, אבל בתור התחלה זו נקודת מוצא טובה. קחו את איטליה,
למשל.
על פי כמעט כל קריטריון כלכלי איטליה היא
מדינה בפח זבל. נכון, רמת החיים סבירה בהחלט. נכון, זו מדינה אסתטית במידה פרועה.
נכון, הבחורים האיטלקים יפים והבחורות גם כן. נכון, הם נוהגים בפרעות ומעצבן שצריך
לשלם עבור כל נסיעה בכביש שרוחבו עולה על 10 מטר. ויש הגורסים שהאוכל הוא תענוג
ואפילו סלט קיסר אינו על שם איזה קיסר נפוח אלא על שם סזרה קרדיני. אבל אם אתם
בענייני התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), קצב הצמיחה, פיריון, החוב כשיעור
מהתמ"ג ושאר ירקות כלכליים אז איטליה היא חרפה למין האירופי.
הבחירות האחרונות באיטליה העלו לשלטון
קואליציה של דמויי יאיר לפיד מה שקרוי בתקשורת הסולידית – הפופוליסטים, ושל פאשיסטים. לאחרונה החליטה הממשלה כי בתקציבה לשנת 2019 יהיה גירעון של 2.4% מהתוצר – פי
שלושה, במונחי אותם אחוזים, מהגירעון שקבעה הממשלה הקודמת. ואם אנחנו בענייני
ירקות כלכליים אז החוב כשיעור מהתמ"ג הוא 130% - בערך פי 2 מזה של מדינת
ישראל הקטנה ומיעוטת התיירים (הן אבסולוטית והן כאחוז מהתמ"ג האומלל). השיעור
הזה חורג במידה ניכרת מתקרת החוב ה"מותרת" באיחוד האירופי. גם לפאשיסטים,
לפזרנים כלכליים ולחורגים מהמהירות המותרת. פויה איטליה.
ה"פיננשל טיימס"
כדי להיות בטוח שאכן זה פויה הלכתי
ל"חבר" שלי – העיתון האנגלי פייננשל טיימס. כצפוי מצאתי שם מאמר נזעם על
ההפקרות של ממשלת איטליה. ויש אפילו ראיות: מיד עם ההודעה על תכנית הגירעון לשנה
הבאה נפלו מחירי אגרות החוב של ממשלת איטליה. יעני, חכמי השוק הפיננסי בורחים
מניירות ערך איטלקיים. ויש חשש שזה מה שיקרה גם לבנקים צרפתיים שהשקיעו כסף רב
באותן אגרות חוב אומללות.
ואז נזכרתי שהפייננשל טיימס הוא לא באמת
החבר שלי.
כבר בנקודה הזו אני מבקש לומר כי אני
בעד שהפייננשל טיימס וחכמי שוק ההון ינצחו, וממשלת איטליה תאכל קש וגבבה, ותאכיל
גם את אזרחיה בקש רב ויבש. מגיע למי שמצביע בעבור פאשיסטים כל עונש אפשרי.
פופוליזם חיובי
אבל בינינו, ושאף אחד לא ישמע, לממשלה
שם יש יותר שכל מאשר למנהיגי האיחוד האירופי, לעיתון האנגלי השמרני, לנשיא איטליה
ולנגיד הבנק המרכזי שם גם יחד – כל אלה זימרו שירים נוסח העיתון.
האיחוד האירופי מבקש להאכיל את איטליה
את אותו זבל כלכלי שהאכילו את יוון. כדי להציל את הבנקים הכושלים של גרמניה וצרפת
כפה האיחוד האירופי תכנית צנע על יוון. בענייני הצלת בנקים חבל שממשלת איטליה לא
לומדת מהניסיון של איסלנד שהבנקים שלה קרסו לפני עשור. הממשלה לא הצילה אף בנק.
היא רק הצילה מפקידים איסלנדים, והלאימה את הבנקים כאשר כל מי שהחזיק מניות או
אגרות חוב של הבנקים קיבל קש במקום כסף.
מדוע ממשלת איטליה מגדילה את הגירעון?
בעיקר בגלל שמדיניות הצנע של קודמותיה לא הצליחה להקטין את החובות ולהניע את
הכלכלה. להפך. הממשלה אומרת גם שאת הכסף היא תוציא על הגדלת הפנסיות וחקיקת חוק
"שכר בסיסי". במילים כלכליות: שהציבור יוציא יותר כסף, ולא פחות כנדרש
בידי הפייננשל טיימס והממסד השמרני.
אז הפאשיסטים צודקים? במקרה הכלכלי הזה
הם מציעים מדיניות שמאלית (ראו ספריו ומאמריו של יאניס ורופאקיס, מי שהיה שר האוצר
של יוון והתפטר כאשר ממשלתו קיבלה את תכנית הצנע) בהחלט סבירה. ואם זה גם יצליח –
האסון הפוליטי יהיה גדול אף הוא.
