לשקר יש רגלים

מה אנחנו מעדיפים: אמת או שקר? לכאורה התשובה ברורה. אבל כל אחד מאיתנו משקר מדי פעם. רופא שפוגש חולה סופני לרוב ישקר "לטובת החולה". יהיה התירוץ אשר יהיה, אם אנחנו משקרים אז גם משקרים לנו – מה שלא פעם מכעיס אותנו. אבל כך זה עם בני אדם.

הכללות מהסוג הזה הן מן השטן. יש בסדום גם צדיקים. אלא שמתברר שלהיות צדיק זה לא תמיד הכי נבון.

מי שחזה את זה על בשרו היה מנכ"ל בצלם חגי אלעד. דבריו במועצת הביטחון של האו"ם זיכו אותו בכינוי "מלשן", "עוכר ישראל", "מכפיש" כאשר המקלל המצטיין הוא שגריר ישראל באו"ם, דני דנון. העניין הוא שכל מבקריו של אלעד הצטיינו בהפרחת שמות תואר אך כשלו לסתור ולו עובדה אחת שהביא. הנה לנו מקרה שבו ממשלת ישראל, באמצעות שגרירה באו"ם, מעדיפה את השקר על האמת. למען שלמות העם והמולדת, כמובן.

אה, בפוליטיקה זה מותר? אם כך, מתברר, הכל פוליטי.

כרטיסים בבקשה

הנה הזמנה לקוראים להשתתף בתרגיל שיבהיר את העניין. אתם מעוניינים לקנות כרטיס לסרט, או הצגה, או מופע או משחק כדורגל. אתם מחפשים באינטרנט ומוצאים שני אתרים שמוכרים כרטיסים. האתרים מבקשים מכם מידע על המקומות המבוקשים ולבסוף מנפיקים מחיר. אתר א' מציע לכם כרטיס ב 100 ₪ והשני ב – 120 ₪. באיזה אתר אתם קונים?

לפני שנגיע לתשובה הנה משהו מוכר יותר למי שניסה למכור או להשכיר דירה. אתרי האינטרנט מאפשרים למוכרים לשים תמונות של הנכס העומד למכירה או השכרה. האם הוספת התמונות מגדילה את הסיכוי לקבל את המחיר המבוקש? התשובה בוודאי חיובית כי יהיו יותר מתעניינים בהשוואה למצב שבו אין תמונות. ולא רק זה: איכות התמונות חשובה לא פחות. אם אתם אומני הפוטושופ או שיש לכם מצלמה טובה – הסיכוי להגדיל את הביקוש עולה – ומכן הסיכוי לקבל מחיר טוב יותר.

מה חדש? הפוטושופ. כדי להגדיל את ההתעניינות שיפור התמונות – טשטוש האמת – משפרת את תוחלת הרווח. כלומר אם דני דנון שיכנע אתכם שאלעד ו"בצלם" הם מלשינים אז האמת על מה שישראל עושה בשטחים כבר פחות חשובה.

הנה לכם מקרה שאפילו אם דנון משקר ואלעד דובר אמת – נוח לנו לחיות בשקר.

כלול, לא כלול

נחזור עתה לכרטיסים שאנחנו מבקשים לרכוש. מכיוון שהשאלה – 100 או 120 לאותו מוצר – נשאלה, ברור שאתם חשדנים. מה הוא, כותב הבלוג, מתחמן עכשיו?

קבוצת חוקרים נרתמה למשימה של חשיפת מה מניע את הצרכן קונה הכרטיס. ובהכללה: כל מוצר או שרות. התשובה היא שרוב משמעותי ייבחר באופציה של 100 כדי ליפול בפח. באתר אינטרנט – תנסו לרכוש כרטיס טיסה בחברת תעופה – אומרים לך שהמחיר הוא 100 ומציעים לך להמשיך לשלב הבא. וכך אתם עוברים משלב לשלב עד שמתברר לכם שה 100 הפך ל 120 כתוצאה מהוספת מסים ודמי טיפול.

אז מה הסיפור? שחמור מי שמציע כרטיס שמחירו הכולל הוא 120. אף אחד לא יעבור "לשלב הבא" אצלו. רוב הרוכשים יתמידו עם ה – 100 עד שיהפוך עורו ל – 120. וכשתתגלה התרמית, לרוב לא יחזרו לאתר ב' ההוגן יותר.

אולי עדיף שכולם היו משקרים כל הזמן. היה הרבה יותר נוח.

שתפו: