ארצות הברית
נחשבת ל"ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות". זה החלום האמריקאי ולפיו כל אחד,
אם רק ישתדל, יכול להיות מיליונר. או נשיא. כדי לדעת אם זה נכון נהגו מומחים לבדוק
את ממדי השיוויון. כלכלני הימין טענו כי במדינות אירופה, בגלל מערכת הרווחה
המתירנית, יש אולי יותר שיוויון אבל יש הרבה יותר בטלנים. בארה"ב יש פחות
שיוויון אבל כולם שם חרוצים להפליא, עובדים קשה ומתקדמים בסולם ההכנסות.
משהעמיקו הפערים
החברתיים החלו כלכלנים לבדוק האם באמת יש בארצות הברית מוביליות כלפי מעלה. בלשון
פשוטה: האם העניים שקורעים את התחת בעבודה, אכן מגיעים להיות מיליונרים. לצורך זה
נדרש לעקוב אחרי אנשים ספציפיים לאורך שנים, ולמי יש סבלנות.
או אז החלה
להתפתח דרך שונה להסתכל על העניין. קוראים לזה מזל. האם ליאיר ואבנר בני בנימין
ושרה שאינם "גומרים את החודש" (כאשר הממשלה משלמת את כל הוצאותיהם) יש
פחות מזל מיאיר ואבנר בני יצחק וליאת מבית שאן המשתכרים יחד 10,000 שקל שגומרים
את החודש עם משיכת יתר כמנהגם של תושבי שני העשירונים התחתונים.
כסף טוב, כסף רע
חובבי אסכולת המזל מחלקים את ההכנסה של אנשים לשני סוגים: הכנסה שמקורה במאמץ שעושה כל אדם, למשל שכר מעבודה או מעסק. והכנסה שיש לאדם שלא כתוצאה מהמאמץ שלו. בסיפורם של יאיר ואבנר מבלפור ומבית שאן ההבדל הגדול הוא לא במאמץ – בכל זאת יאיר נתניהו ממש מזיע מכמות הציוצים שהוא מנפיק. ההבדל הגדול נובע ממה שיש לצעירי בלפור מהוריהם לעומת מה שיש לצעירי בית שאן מהוריהם.
מה שיש מההורים
זה לא רק כסף והון. זה גם צבע העור, מוצא, מגדר, בתי הספר אליהם נשלחים הילדים
וקשרים חברתיים,. כל אלה אינם בשליטת יאיר ואבנר. זה מַן מההורים. זה המזל. נהוג
לומר כי הבדלי הכנסות שמקורם במאמץ של הפרטים הם ראויים. בעוד שהבדלי הכנסות
שמקורם במזל – ממש לא.
המצווה שנעלמה
זו, מוסרית, ההצדקה להטלת מס ירושה. בישראל, למשל, אין מס כזה. גם לא היה כזה בימי שלטון "השמאל". בארה"ב יש מס כזה אבל הוא מחורר אף יותר מהסגר שמטיל עלינו השליט מבלפור. אבל שם לפחות משלמים מס שפתיים. פה יש מוסר יהודי. אבל אצל דרעי, ליצמן אין מס ירושה ואפילו שנת שמיטה נמחקה מספר המצוות, לפחות בכל הנוגע לשמיטת חובות. לא רק זאת: על הכנסות מהון (המזל שבסיפורנו) יש שיעורי מס נמוכים יותר מאשר מהכנסה מעבודה. קוראים לזה "אור לגויים".
שלושה חוקרים
חברו למחקר שבדק האם המזל משחק תפקיד גדול יותר בדנמרק או בארצות הברית. האם אכן
דנמרק יותר שיוויונית מארה"ב בהכנסה השוטפת בגלל שכלכלתה מאורגנת כך שהיא
"פוגעת" במזל. במלים אחרות: האם תושבי דנמרק "משלמים" בפחות
מזל כדי לזכות ביותר שיוויוניות? האם תושבי ארה"ב נהנים יותר ממזל בהשוואה
לתושבי דנמרק?
כדי להימנע מאי
דיוקים אספו החוקרים את ילידי 1972-1975 בשתי המדינות והסתכלו עליהם כל שנה
(בנתוני הממשלה) עד שנת 2010. המזל נמדד לפי שני גורמים: הכנסת ההורים ומגדר.
המזל עובד
הממצאים, אולי
כצפוי, הם שהמזל הוא גורם עיקרי בהכנסה של אנשים. יש לך מזל להיות הבן מבלפור? אז
ההכנסה שלך תהיה גדולה יותר מזו של הבן מבית שאן, אם ההורים מבלפור עשירים יותר.
לא יעזור לאיש מבית שאן להתאמץ מפה ועד להודעה חדשה. המזל עושה את ההבדל.
המסים בדנמרק
מצליחים לשפר את ממדי אי השיוויון הרבה יותר מאלה של ארה"ב. והכי חביב: זו
אגדה שארה"ב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הסיכוי של האמריקנים עם הורים
מבוססים גדול פי כמה מהסיכוי של אמריקאים עם הורים פחות מבוססים. ובוודאי גדול יותר
מאלה של תושבי דנמרק. המזל בארה"ב משחק תפקיד גדול יותר מהמאמץ.
