יש לי דעה קדומה
שלילית באשר לביטוי "לחזור לשורשים".
כל הדתות ממליצות על המדיניות הזו כאילו שבימים של משה, ישוע ומוחמד היה
טוב יותר. היה גרוע יותר; ובטח למי שמניף את דגל ה"ליברליות". ח"כ
נעמה לזימי ממפלגת העבודה, למשל.
בגליון האחרון
של "ליברל" – רבעון פוליטי שמתיימר להיות כשמו ועל פני כ־2000 מילים
מציעה לזימי תכנית פוליטית לשמאל שכותרתה היא לחזור לשורשים. לזימי, אני מסיק,
בדעה שפעם היה כאן יותר טוב. מתי? בימים שברל כצנלסון ומאיר רוטנברג ייסדו את
"המשביר" ואולי גם כאשר הקיבוץ היה קיבוץ. ובמיוחד כאשר הסתדרות הנשים העבריות וארגון
הדסה הקימו את טיפת חלב.
קראתי ומצאתי
שני פריטים מעשיים ברב־מלל. להעלות את קצבת הזיקנה ואת שכר המינימום. כמובן שהיא
בעד השקעה בחינוך, בבריאות ובתשתיות, ובמיוחד היא בעד שותפות כלל מעמדית, ולא
יאומן: גם בעד הסדר מדיני וחלוקה לשתי מדינות. קצת מוזר בהתחשב בעובדה שבשורשים של
מפלגת העבודה מעולם לא היו שתי מדינות וגם כאשר האו"ם החליט על הפתרון הזה
ישראל (בשיתוף מצרים וירדן) מנעה את המימוש.
רווחה אוניברסלית?
אני מבקש במאמר הזה
להיטפל לשני עניינים: "חזון מדינת רווחה אוניברסלית" וטיפת חלב בנוסח שורשיה של לזימי.
מדינת רווחה
אוניברסלית היא
רעיון שעומד בסתירה מוחלטת לכל מה שמפלגת העבודה אי פעם דגלה בו. הביטוח הלאומי,
למשל: המוסד הזה שנחשב לפאר היצירה החברתית הוא הכל חוץ מאוניברסלי. למעט קיצבת
זיקנה כל שאר מעשיו של המוסד כלל אינם אוניברלים. להפך, המוסד שם תוויות
פרטיקולריות על כל שקל שיוצא מקופתו. המוסד מטפח הולדת ילדים באמצעות מענק לידה
וקיצבאות ילדים. למה? המוסד משלם דמי אבטלה, עם מבחן הכנסה. למה? אם מבחן הכנסה
חשוב באבטלה מדוע אינו חשוב בזיקנה, ילדים, נכות ועוד כהנה וכהנה?
אלא שלזימי
מסוגלת ביד שמאל לנפנף באוניברסליות שמגיעה עד כדי "שותפות כלל מעמדית".
כאילו שדין "יצחק תשובה" הוא כדין "אחמד ישראלי". כאילו שלא
ידעה ולא שמעה על "הכנסה בסיסית" שהמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית אימצה
שהיא תכנית באמת אוניברסלית. אלא שכדי לממש אותה יש צורך לקרוע מההכנסה של העשירון
העליון לפחות פי 2 יותר מס מהשיעור הממוצע הנוכחי – 26% (לפי סקר הכנסות של
הלמ"ס).
חלב יהודי
סיפור טיפת חלב
מעניין בהקשר שלשמו לא הוקם המוסד החשוב הזה. הוא הוקם על ידי נשים עבריות מפלסטינה
של אותם הימים בשותפות עם נשים יהודיות מאירגון הדסה. האם תינוקות ערערה זכו ליהנות
מהשרות הזה? זאת כאשר מספר היהודים היה פחות מחמישית ממספר הלא־יהודים שגם היו עניים יותר.
אין דבר בשורשים
של תנועת העבודה שאינו נגוע באפליה כנגד לא יהודים. הגרמנים שלאחר מלחמת העולם
השנייה פיצו יהודים על הרכוש שנגנב. הישראלים שלאחר מלחמת 1948 גם גנבו, גם הלאימו
וגם לא נתנו גרוש.
יהודי גרמניה
וצאציהם שברחו או נרצחו זכאים לאזרחות גרמנית. לא־יהודי שגורש או ברח מפלסטין לא
זכאי לאזרחות ישראלית. חוק השבות הוא ליהודי אמריקני ולא לערבי מפלסטין.
שתי מדינות?
שתי מדינות היא
הפארסה שלאורה מתנהל השמאל נוסח מפלגת העבודה. רוצים שתי מדינות? מה הבעיה, מורים
לצבא ולשב"כ לסגת לגבולות 67'. אבל זה לא מה שהשמאל הזה באמת רוצה. הוא ממש
מתעקש שכביש 433 יהיה בריבונות ישראל יחד עם בקעת הירדן (כי ירדן תתקוף), אל־קודס
מורחבת (כך ציווה יהווה) ורמת הגולן (כי אסאד מנוול) ושחברות הסלולר הפלסטיניות לא
יורשו לפעול בטווח 30 קילומטר מכל היעדים האלה (כדי לא לפגוע ברשתות העבריות).
לזימי כותבת
שרוב הישראלים תומכים בעמדתה. היא צודקת. רק שלמימוש העמדה הזו נתניהו וחבורת
העבריינים מגלים נחישות ולא רפיסות שהוא שמה השני של מפלגת העבודה.
הוא שנאמר:
השורשים רקובים.
