אחד החידושים של הממשלה החדשה הוא השימוש
האינטנסיבי במילה "סביר". העניין התחדד אחרי שבג"צ פסק שמינוי
העבריין אריה דרעי לשר לוקה ב"חוסר סבירות קיצוני". לפיכך הממשלה מבקשת
עתה לבטל את עילת ה"סבירות" שמפריעה לעבריינים לטפס בסולם הדרגות
הפוליטי.
אבל לא כל הממשלה. מתברר שיש מחתרת שמבקשת
להשאיר את מבחן הסבירות. בראש המחתרת עומד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ולידו שר
הכלכלה, ניר ברקת. המחתרת החליטה לטפל ביבואני המזון הגדולים שגובים מחירים
מופרזים ומייצרים לעצמם רווחי עתק – על חשבון יוקר המחיה של ישראלים לא עבריינים.
מה זה יבואן גדול? הנה התשובה: מי שהרווח
שלו גדול מרווח סביר. וכך יהיה מסובך לכנסת להחליט האם לקטול את מבחן הסבירות או
שמא לחזקו.
כל זה היה יכול לשעשע את מי שקורא, מקשיב או
צופה בחדשות. אלא שהעניין מלמד על השפל אליו מגיעה החשיבה הכלכלית בימים אלה.
מד גודל
אתחיל עם זה שמה שנרשם היום כקטן יכול מחר
לצמוח ולהיות גדול מבלי שלממשלה יש מושג על כך. הסיבה: לממשלה אין "מד
גודל" הבודק בזמן אמיתי את נתח השוק. זה נכון גם להפך. מי שגדול עכשיו יכול
לקטון. הלהיט האחרון בסיפורי הגודל הוא טסלה, יצרנית של מכוניות חשמליות. עד לפני
כשנתיים הוא היה גדול כי הוא היה כמעט יחיד, והיו"ר, אלון מאסק, נחשב למלך,
לגורו וליודע כל. היום טסלה בצרות כי קפיטליסטים סינים מייצרים מכוניות דומות
וזולות יותר. אז מי גדול ומי קטן?
רק יבוא?
העניין השני הוא למה מכל הגדולים בוחרים רק
את היבואנים של מוצרי מזון. הבה נסתכל על יבואן "גדול"של גרעינים
המשמשים למאכל של בעלי חיים. הוא נחשב מזון? הגרעינים שלו לא כלולים במדד המחירים
לצרכן. הם לא נמכרים במכולת או בסופרמרקט. אמנם צרכני הגרעינים – בעיקר הפרות –
מתחרים בחברי הכנסת בגודל הנפיחות אבל לא זה המקום לברר מה דין שניצל שאוכל אותו
ח"כ: האם הוא תורם לגדול או לסביר.
מה בדבר יבואני אלומיניום? כמו יבואני הגרעינים
גם אלה לא במדד המחירים לצרכן. אבל למי מאיתנו אין בבית חלון מאלומיניום? לעומת
זה, דירה, שלא כמו פרה, כן כלולה במדדי היוקר.
אבל למה רק יבואנים? מה עם יצרנים מקומיים? למשל אלה ששואבים גז טבעי מהים של ארץ הקודש? האם הם נוהגים אחרת מיבואנים של אלומיניום, גרעינים וביסקוויטים מסוג אוריאו? האם קפיטליסט "גדול" שמייצר בישראל שונה מקפיטליסט "גדול" שמייבא וולבו משבדיה? פניתי בעניין הזה למדד יוקר המחיה ושאלתי אותו איך הוא מושפע מיצרן ישראלי ומיבואן ישראלי. מתברר שמי שתכנת את המדד לא כלל את מקור המוצר. אז לך תדע.
יש פתרון
יופי, קטלת את הממשלה. אז מה אפשר לעשות נגד
הגדולים? זה לא מסובך ואפילו לא נדרש להגדרה מהו "גדול". הנה זה בא:
1.
המיסוי
על תאגיד יושווה למיסוי על אדם יחיד. כמו שיחיד עשיר (גדול במונחי הכנסה) משלם מס
שולי גבוה יותר. כך תאגיד יזכה לאותו יחס עם אותם שיעורי מס.
2. לתאגיד אסור יהיה לעשות עסקים עם "בן
משפחה" כלומר עם חברה אחות, חברה בת, חברה אם וכוי"ב. כלומר לאסם אסור
יהיה לעשות עסקים עם נסטלה, למשל. גוגל ישראל לא תוכל לעשות עסקים עם גוגל העולמית
למעט תשלום דבידינד המשולם לכל בעלי המניות.
3.
כל
יבואן, יצרן, ספק, משווק יחוייב למכור את תוצרתו במחיר אחיד ויחיד לכל קונה.
המכולת תקנה קוקה קולה במחיר זהה לזה שישלם רמי לוי.
ואז נראה כמה גדולים ישארו במקומותינו. ומי
שישאר, אנחנו הרי בעד תחרות חופשית, לא? לפחות ישלם מס כהילכתו.
