במאמר האחרון התעלה מירון על עצמו והתערב בוויכוח סביב תעודת הבגרות
של תלמידי תיכון. בעוד שרת החינוך הקודמת המירה במקצת המקצועות את המבחנים בעבודת
גמר, השר החדש החזיר עטרה ליושנה. המדיניות החדשה זכתה לביקורת והפרופסור לספרות
נחלץ לטובת המבחנים ונגד עבודות הגמר.
כמי שמתנגד לציונים בכלל לא אתערב בוויכוח בשאלה איזה ציון (להלן סוג
של רעל) ראוי להאבסת תלמידי תיכון: עכברים או עקרבים. אלא שמירון מעלה נימוק
מעניין מדוע בחינה עדיפה על עבודת גמר: כי עבודת גמר קלה להונאה.
אין דבר חביב יותר על שרלטן ספרותי כמוני מאשר להיטפל לפרופסור לספרות
שהוא גם חתן פרס ישראל וגם פרס ביאליק; ועוד בעניין לא ספרותי בהחלט.
תורת ההונאות
אתחיל עם קלות ההונאה בעבודת גמר. כותב מירון: "פרשת
"העבודות" (המרכאות במקור) היתה והינה מקור רב ערך לתעשיית שקרים רחבה
מאוד של עבודות הנכתבות על ידי אחרים בתשלום הגון".
נועצתי במנוע החיפוש תחת המילים "תוכנה לבדיקת העתקת
עבודות". מתברר כי יש כמה דרכים לאתר את ההונאות. אפשר למשל להכניס את
"העבודה" לאתר אינטרנטי – והופ, ההעתקה נמצאה. ואם יטען הפרופסור
שהתלמיד הסורר חיפש ומצא כותב עבודות למכירה שאינו מפורסם אינטרנטי, כמה יש כאלה?
אמשיך עם ההונאה הגדולה יותר: תוצאות מבחנים. מסתבר שהמומחה לספרות
לא קרא ספר מלבב של סטיבן דובנר וסטיבן לוויט בשם "פריקונומיקס (Freakonomics)". חבל, כי הספר מנסה להסביר מהו המנוע
האנושי המוצלח ביותר ואיך הוא מתמרן ....למשל את תוצאות הבחינות.
כמה ממדינות ארה"ב ביקשו לשפר הישגי בתי ספר בהשכלת תלמידיהם.
מהו הישג? ציון טוב במבחן. התמריץ שנבחר לשכנע בתי ספר ומורים הוא, איך לא, תקציב
ובונוס.
הכסף מדבר
וראו זה פלא, בתי ספר כושלים הפכו באחת לבתי ספר מוצלחים (במדד
הציונים). כיתות עם ציונים גרועים קפצו מעלה בסולם הדרגות. מה שמעלה את השאלה: מי
אחראי להצלחה? התלמיד שלפתע ראה את האור בשירי ביאליק או הכסף ששימן את היד שחותמת
על הציון?
ובישראל? התעניינתי אצל מורים ולא פגשתי אחד שלא נתקל בהעתקות
במבחנים. לענייננו חשוב כי מירון שימש מורה לספרות באוניברסיטה העברית כאשר כל
תלמיד, לצד בחינות הבגרות, היה נדרש לציון במבחן פסיכומטרי. פניתי למרכז הארצי
לבחינות והערכה (מאל"ו) ובינגו. גם שם ראו העתקות במבחנים. כמה סטודנטים של
מירון היו שותפים להונאה הן בבחינת הפסיכומטרי והן בבחינות של הפרופסור לספרות?
אחד המורים עימם שוחחתי דיווח על שיטת כתיבת עבודות חדשה. במקום
לכתוב בבית ולהתפתות להונאה, כתיבת העבודה תהיה בכיתה בנושא - מתוך מה שנלמד -
שהתלמיד יפגוש עם כניסתו לחדר.
מי רץ מהר יותר
לסיום משהו בשאלת תוקף הציון: אנחנו נוטים להצמיד את ההצלחה במבחן
ליכולת הנבחן. גם העניין הזה נבדק מחקרית ויש די עדויות שהקשר הזה לא בהכרח חזק.
כך, למשל, במבחני ריצה של ילדות וילדים למרחק של כ־50 מטר נמצא כי, בריצת בודדים
"נגד השעון" הישגי הבנות טובים יותר. בריצה תחרותית מעורבת לשני המגדרים
– הבנים ניצחו. הבנות, מתברר, כושלות במבחנים תחרותיים. מי, לפיכך, טוב יותר
בריצה?
מה שמלמד הוא שדן מירון לא עבר את המבחן בבלשות בציונים.
