הידיעה בעיתון
דיווחה כי "מוצרי קרפור ברשת מגה עולים 12% יותר מאשר ביינות ביתן"
(שניהם באותה בעלות). לא מפתיע במיוחד כי הרשת הגדולה ביותר – שופרסל – מוכרת
במחיר שונה בחנויות הנקראות שופרסל שלי וחנויות הנקראות שופרסל דיל. מה שמעניין
הוא התגובה של קרפור: "המחירון נקבע בהתאם לתחרות המקומית". סוף סוף
האמת יוצאת לאור. היצרנים והספקים תמיד מנסים לקבל את המחיר הגבוה ביותר. המחירים
אינם תולדה של עלויות אלא תולדה של ביקושים. ובהרחבה: האינפלציה נובעת מכך שיש
אנשים שמוכנים לשלם ביוקר. היכולת לממש את תאוות הרווח מקורה באלה שמשלמים.
הוויכוח על
מקורות האינפלציה התחדד בשנתיים האחרונות. זה התחיל עם עלית מחירי ההובלה הימית
(שבינתיים ירדו) ונמשך עם התייקרות הדלק והגז הטבעי ועם בעיות אספקה של חומרי גלם
ומוצרי ביניים. המוקד של העת האחרונה הוא בתעשיית השבבים, כי בלי הדיגיטל אפילו
מכונית לא יודעת לנוע.
מול הדעה שמקור
האינפלציה בביקושים עומדת הטענה כי מידת התחרות היא הקובעת. כנגד מונופול יש מעט
מאוד שאפשר לעשות. זה, למעשה, מה שטוענת קרפור. כשיש לה תחרות המחיר נמוך. כשאין
לה תחרות המחיר עולה. זו בהחלט טענה מכובדת עם מידה של צדק. אבל בכל זאת עולה
השאלה מי מוכן לשלם את המחיר שגובה המונופול. הרי אפשר להקטין את הצריכה של חשמל.
אפשר לנסוע באוטובוס ולקנות בחנות זולה יותר. לצרכנים יש אופציות ויכולת תמרון גם
בפני התאגידים הכי מרושעים.
ריבית או מס
העניין התחדד
עוד יותר כאשר הגופים הציבוריים המופקדים על טיפול באינפלציה משתמשים בכלי נשק
אחד: העלאת ריבית. לפי הדיווחים התפתח ויכוח בין ראש הממשלה ושר האוצר כאשר הראשון
מבקש לבטל את העלאת מחיר החשמל (מוצר בפיקוח רשות החשמל). כלל לא ברור שלממשלה יש
סמכות להתערב במחיר החשמל. אבל מה יקרה אם יצרני החשמל יקטינו את ההצע ויגרמו
למחסור? האם הממשלה תשלח את משמר הגבול לטפל בטרור החשמלי?
מאמר שקראתי לא
מכבר מציע גישה שונה. The
great inflation debate העוסק בארה"ב ממעיט
בחשיבות הסברי העלויות. הכותבים בוחנים מי התעשר בשנים האחרונות, מתוך רצון למדוד
את היקף ההון הנוסף ובידי מי הוא מצוי. כי ברור שאם רוב אלה שקונים את מוצרי קרפור
ברשת מגה הם ממעמד בינוני ומעלה הם יכולים לשלם יותר. קרפור מממשת את היכולת הזו
לטובת רווחיה. בעוד שהתייקרות דומה בקרב קונים עם הכנסות נמוכות יותר תבריח אותם
או תצמצם הרכישות.
החיים בצמרת
הכותבים מציינים
כי שלושה רבעים מהגידול בצריכה מתמקד בעשירון העליון. כאשר 40% מהמספר הזה מקורו
במאון העליון. מכאן המסקנה החדשנית של החוקרים: צריך לפגוע ביכולת הצריכה של
העשירים. לא רק הבנק המרכזי צריך לתפקד בתחום האינפלציה. חשובה לא פחות היא
מעורבות ממשלתית באמצעות מיסוי עשירים.
לפי נתוני הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה העשירון העליון משלם מסים ישירים בשיעור של 26% כאשר המס השולי
מגיע ל־50%. הנה משהו מנפלאות שיטת המס הישראלית כאשר מיסוי הכנסה מהון נמוך ממס
על הכנסה מעבודה. גם מיסוי תאגידים – מהם צומחים רווחי הון לעשירים – הם בשיעור
פחות בהרבה ממס על הכנסה מעבודה.
יש סיכוי לשינוי?
