מן המפורסמות התקשורתיות הוא שישראל היא מדינה יקרה. עם סגירת מדד המחירים לצרכן של 2023 היו שטענו שאמנם האינפלציה האטה תנועתה "אבל ישראל תישאר יקרה". במוסף הכלכלי של "הארץ" היה מי שמצא כי "כשהאינפלציה יורדת, המחירים עולים" ובממצא הזה ישראל היא אור לגויים שאצלם אינפלציה היא שיעור עליית מחירים.
באותו
מקום אף הוסיפו, כדי שנבין, כי "למרות הציפיות להאטת האינפלציה – יוקר המחיה
צפוי להחריף". הקוראים אמורים להבין שלא רק שסבלנו אלא שאנחנו צפויים לסבל
מתמשך.
"בלי ניתוק בין אש"פ לחמאס לא יהיה מהלך מדיני". זו הכותרת למאמר שכתב צבי בראל, לדעתי העיתונאי הטוב ביותר בישראל. המאמר הזה בא להציג תמונה רחבה יותר, ולא להסתפק ביחסי אש"פ וחמאס. אצל בראל משתמע כי זו לא ממשלת ישראל לדורותיה, שעצרה "מהלך מדיני". האיש הרע בסיפור הם הפלסטינים תומכי אש"פ שלא מתגרשים מהחמאס והג'יהאד האיסלמי שרוצים פלסטין שלמה ואיסלמית. משתמע שבעבור מהלך מדיני צריך לשבת על התחת, לא להתנגד לכיבוש ולאכול בפה סגור.
לפני כשנה שבה נתניהו וחבורת החמאס היהודי לא
היו בממשלה. יפי הנפש מכל שאר המפלגות – חוץ מחד"ש, כמובן – ניהלו את המדינה
והציעו לאש"פ "מהלך מדיני", לא כן? קדחת.
חידה תחילה: מה טיבם של המספרים הבאים: 7010, 10060, 16150, 22440, 46690? הנה רמז: מבחינה חברתית היה ראוי שההפרש בין המספרים האלה יהיה שווה. אבל הוא לא. הנה עוד רמז: אחרי המספר האחרון ראוי שיהיו עוד 10 מספרים נוספים. אבל אין.
לפני פתרון החידה הנה ידיעה שמצאתי במוסף
הכלכלי של עיתון הארץ. לקראת ועידת דאבוס של כל המי ומי הלא־ראויים אבל עתירי ממון
נקבצו כ-200 מיליונרים ומיליארדרים לשלוח מכתב לראשי המדינות שהתכנסו באתר הסקי
ובו דרישה להכביד עליהם, ועל עמיתיהם לעושר, את נטל המס. להלן ציטוטים מהמכתב.
"אנו חיים בעידן של קיצוניות. גידול בעוני
והתרחבות פערי העושר; עליית הלאומנות האנטי-דמוקרטית; מזג אוויר קיצוני ונסיגה
אקולוגית; חולשות במערכות החברתיות המשותפות; וצמצום ההזדמנות של מיליארדי אנשים
מהשורה להשתכר למחייתם"
"ההיסטוריה
של חמשת העשורים האחרונים היא סיפור של עושר שזורם אך ורק למעלה. בשנים האחרונות
המגמה הואצה. בשנתיים הראשונות של המגפה עשרת האנשים העשירים ביותר בעולם הכפילו
את עושרם, בעוד 99% מהאנשים סבלו מירידה בהכנסה."
"הפתרון ברור לכל. אתם, נציגינו הגלובליים, צריכים
להטיל עלינו, העשירים־מאוד, מסים. ואתם צריכים להתחיל עכשיו."
ישראל 2024
המספרים
דלעיל הם מדרגות מס הכנסה למי שעובד. במדרגה הראשונה המס הוא בשיעור 10% והשיעור
עולה בכל מדרגה עד 47%. שם הוצב מחסום. כלומר שיעור המס לא עולה גם למיליונר
שמשתכר מיליון ש"ח. כלומר הוא שווה שיעור מס למי שמשתכר 46,690 ש"ח. למה?
ככה!
שימו לב למופע
הפער. שיעור המס בהכנסות הנמוכות יחסית קופץ מהר – בין 3050 ל־6290 ש"ח בין מדרגה למדרגה. אך
כאשר מגיעים לבעלי הכנסה בגובה 22440, המדרגה הבאה נכנסת לפעולה אחרי עוד 24250 ש"ח.
למה? ככה!
הרי לנו
בחמישה מספרים איך מערכת מס הכנסה מצ'פרת את מי שהכנסתו נמדדת בחמש ספרות לחודש.
העשירון העליון (כלומר, 10% בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר) לא באמת משלם 47% מס הכנסה.
הוא משלם בערך 30% כולל דמי ביטוח לאומי. אני מעריך שגם המיליונרים המצוטטים לא
משלמים יותר מזה. זו מחלה כלל עולמית.
אם נכניס
לחשבון גם הכנסות מהון התמונה נראית עוד יותר מעניינת. מס על הכנסה מדיבידנד הוא
25%־30% ועל ריבית – 25%. ובואריאציה של קפיטליסט על המניפסט הקומוניסטי: מכל אחד
לפי יכולתו לכל אחד לפי יכולתו לסדר שיעור מס נמוך.
הגבול העליון
נא להכיר את
אינגריד רוביינס מחברת הספר Limitarianism. היא פרופסור לאתיקה וכלכלה באוניברסיטת אוטרכט,
הולנד, ובשבוע שעבר התראיינה לעיתון הבריטי "גרדיאן". וכך היא טענה: "במדינות
ברמה סוציו־אקונומית כמו הולנד (ישראל בחבורה הזו – ג.ע.) אין לאפשר הכנסה של
יותר מ-10 מיליון לשנה". ובמדינה בה יש מערכת פנסיה סולידית הסכום המירבי
צריך להיות מיליון אחד בלבד.
מה שמביא
אותי לכותרת של המאמר הזה. כן, במדינה מתוקנת ראוי שיהיה שיעור מס של 100% על
הכנסות של מעל 80,000 שקל לחודש. ואם נתאים עצמנו לאמת המידה ההולנדית – 320,000
שקל לחודש. כמה ניזוקים יהיו מהשיעור המירבי הזה? כ־160 אלף איש.
לא נורא.
במסגרת טמטום כלכלי רב שנים נחקק חוק עידוד השקעות הון שעיקרו שהמשקיע יכול לצבור במטמוני כיסו רווחים פטורים ממס. כלל הרווחים שנהנו מההסדר הזה נאמד ב־700 מיליארד ש"ח.
בלשון רואי החשבון, 700 המיליארד
האלה נקראים "כלואים". הפטור ממס עליהם חל כל עוד החברות המחזיקות בהם אינן
מחלקות אותם כדיבידנד לבעליהן. אם יחלקו אותם, יחול עליהם מס חברות בשיעור 10-25%
- תלוי בזהות המשקיע. הבעלים יתבקשו לשלם מס על הדבידנד.
כה אמר נתניהו: "ישראל לא תתפשר על פחות מניצחון מוחלט". המאמר הזה בא לתת פשר לניצחון מוחלט שעכשיו מתברר שהוא היעד לא רק של נתניהו, ולא רק של הממשלה אלא של ישראל. לאמור: אנחנו יודעים בדיוק לאן אנחנו הולכים במלחמה הזו.
כלומר, לא ממש בדיוק.
בעת מגפת הקורונה כמה אוניברסיטאות
בארצות הברית ביטלו את המבחן הפסיכומטרי ככלי לקביעת הזכאות ללימודים. עתה, מדווח
הניו יורק טיימס, הגלגל מתהפך כי מחקר מראה שהמבחן הזה דווקא מוצלח.
במה מוצלח המבחן הפסיכומטרי? הוא
מנבא טוב, יחסית, את ההצלחה במבחני הגמר באוניברסיטאות ובמכללות. בישראל מצאו כי
המנבא הטוב הוא שילוב בין הפסיכומטרי וציוני מבחני הבגרות. מנבא מה? את ההצלחה
בציונים באוניברסיטה.
אני מתנצל על בורותי שבגינה לא ידעתי שגולדי רייך היא דמות חשובה בישראל. פעם חרדית ועתה חילונית. גם ספורטאית. גם מרצה מבוקשת. ומתברר שהיא גם ליברלית שמצדדת ב"גם וגם" שהיא הווריאציה הליברלית־ישראלית של הסיסמא הממשלתית "ביחד ננצח".
"חשבנו שאם נעשה שלום עם מדינות שאף פעם לא היו איתנו במלחמה, נוכל להמשיך להחיל כיבוש על הפלסטינים בגדה ולהתנחל על אדמותיהם.
חשבנו
שהשם יתברך הבטיח רק לנו את הארץ בין הנהר לים, ומתברר שהוא מדבר ביותר מלשון אחת.
חשבנו
שהפלסטינים מורתעים, והתברר לנו שאפילו החותים הצטרפו לחיזבאללה ומשתתפים בחגיגה.
חשבנו
שאפשר גם להחזיר את החטופים וגם להגיע לסינוואר.
חשבנו
שהיתרון שלנו בנשק, במספר ובאיכות הצבא יכריעו את החמאס במהירות.
חשבנו שאפשר להחזיק שני מיליון עזתים בכלא על מנות רעב, להפציץ כל
מה שזז בעזה והעולם ישתוק.
חשבנו
שאנחנו חזקים והם חלשלושים,
חשבנו
שאנחנו צועדים בקלילות לניצחון אך חזרנו 50 שנה לאחור.
טעינו
בהכל"
(לקוח
מדף הפייסבוק של גרי שפר)
אני
מוסיף: חשבנו שאם נחסל את סאלח אל עארורי יהיה הישג. אבל רק האגו התנפח על חשבון
התבונה.
היום שאחרי
הרקע:
שני חברים - בנימין ויחיא. החברות ביניהם נוצרה משאיפה פוליטית זהה: למנוע חלוקת
א"י־פלסטין לשתי מדינות. כדי לממש את השאיפה הם שיחקו אותה כאילו הם אויבים.
מדי כמה שנים הם התקוטטו. כל אחד משוכנע שהצליח/הרתיע את השני. אבל בנימין, שהיה
יותר מודאג מהאופציה הזו, צ'יפר את יחיא בהקמת צינור כסף חד כיווני. הוא קיווה
שיחיא יירגע. בפועל הוא וצבאו נרדמו בשמירה ויחיא עשה בית ספר לרציחת אזרחים.
בנימין נורא התעצבן והתלהט ומאז צבאו עוסק ברצח אזרחים. בהיסטוריה של אירגוני
מאפיה הם היו מקבלים צל"ש.
הפתרון המוצע
יחיא מתפשר על הפסקת אש של חודש לאחר החזרת כל
השבויים הישראלים ושחרור השבויים הפלסטינים. במקביל ישראל פונה לאו"ם ומבקשת
שיקבל לידיו את השליטה בעזה. המדינות החברות באו"ם רוצות את עזה באחריותן כמו
שהן רוצות חור בראש. אבל לא נעים להן והן נאלצות להסכים.
מזכיר
האו"ם ממנה את בלגיה וסין לשלוח בתוך שבועיים שוטרים וכוח אדם שמתמצא
בדמוקרטיה ודיקטטורה כדי להקים ממשל או"ם בעזה. אחרי עוד שבועיים צה"ל
מקבל חופשת שחרור מהאו"ם.
בלגיה
וסין מודיעות כי עזה תהיה אזור סחר חופשי והן מממנות הקמת מפעל לייצור מריחואנה
רפואית שתסופק לתושבי ישראל ופלסטין במחיר שווה לכל נפש. כדי להרגיע את הנפשות.
ראשית, בהנחה שבנימין ויחיא יסכימו למוצע: המנוולים מהאו"ם, יעבירו תוך שנה את השליטה בעזה ובמדינת פלסטין כולה לנציגים הנבחרים של העם הפלסטיני שייבחרו בבחירות דמוקרטיות־דיקטטוריות כמקובל באזור.
בנימין
ויחיא, אני מקווה, מתמנים לנציגי האו"ם באוקראינה. יחיא שוקל להשכיר את ביתו
לבצלאל.
שנית,
בהנחה שבנימין ויחיא לא יסכימו למוצא במעורבות צד ג': הבוץ יעמיק גם בלי גשם
והרציחות יימשכו.
(*)
תיקון עולם הוא שמה של אחת החברות לייצור גראס רפואי בישראל.
שיעור מס קניה על מכונית חשמלית היה אמור לעלות בראשית השבוע מ־20 ל־35 אחוזים בעת שהמס על מכונית עם מנוע שריפה פנימית הוא 83%. בממשלה מתקיימים דיונים באשר לטיב מערכת המס על ענף התחבורה שלצד שיעורי מס גם עוסקים בתמריצים ליבואנים לייבא יותר מכוניות חשמליות ובעידוד רשויות מקומיות להתקין עמדות טעינה לרכב חשמלי. על כל זה מרחף ענן כבד: כל הסטה של רכישת רכב לעבר מכונית חשמלית גוררת הפסד מס לממשלה. והענן הזה גודלו בערך 20 מיליארד שקל לשנה – הכנסות המדינה ממס על בנזין וסולר. כסף ענק.
אבל כסף עקום
הטענה כי מכונית חשמלית אינה מזהמת
מוטעית. נכון, למכונית אין מנוע ששורף דלק במישרין אבל יש לה מנוע ששורף דלק בעקיפין.
הדלק הזה הוא מה שמשמש את יצרני החשמל: גז טבעי, סולר, ופחם. מכיוון שעל בנזין יש
מס ישיר ואילו על דלק לייצור חשמל, כמו גם דלק למטוסים, אין מס ישיר נוצר עיוות המס.
שיעור המס על דלקים לא צריך להתחשב
בשימוש שהדלק מאפשר. שיעור המס על דלק צריך לשקף רק עניין אחד: כמות פליטת מזהמים
כאשר הבולט מבין המזהמים הוא דו תחמוצת הפחמן שיש לגביו הסכמה רחבה שהוא התורם
להתחממות כדור הארץ.
נכון, זה ייקר גם את חשבון החשמל
הביתי, המסחרי והתעשייתי. אבל קשה למצוא סיבה אחת מדוע זריקת רעל לאוויר שאנחנו
נושמים צריכה להיות שונה מזריקת רעל למים שבהם אנחנו משתמשים. היתרון הגדול של
מיסוי כל הדלקים היא שהטלתם תיתן יתרון ענק לייצור חשמל משמש, גלי ים ורוח. או אז
כל שימוש בחשמל יהיה זול בהרבה.
המס שחסר
גם הטלת מס קניה לפי ערך המכונית
פגומה, ואולי מיותרת. המס צריך לשקף את השימוש במכונית ולא את מחירה. השימוש
שמכונית עושה הוא בגודל - מבחינת שטח ולא מחיר – שהיא תופסת על הכביש. ככל
שהמכונית גדולה יותר – כך המס שהיא תשלם יגדל. ושיטת החישוב הזו תחול גם על חישוב
האגרה השנתית.
ומכאן למס שנעדר. כל מכונית שנוסעת
"מענישה" את כל המכוניות האחרות שנוסעות. כל מכונית שנוסעת מאטה את
מהירות הנסיעה של האחרים. ועל נזק צריך לשלם. הדרך הנאותה היא באמצעות מס גודש על
כל כביש. זה מס שקל לגביה באמצעות מערכת מצלמות שיותקנו על כל הכבישים. וככל
שהגודש יהיה צפוף יותר – כך סכום המס יגדל.
המס הזה ראוי שיבטל לחלוטין את מס
הקניה. אין סיבה להטיל כל מס על רכישת מוצר אלא רק על השימוש בו.
והמס האחרון שראוי לתיקון הוא דמי
חניה. אלה נגבים על ידי הרשויות המקומיות שמרחמות על בעלי המכוניות באי גביה דמי
חניה בשעות הלילה. מדוע ההטבה הזו?
מה שיביא למצב הבא: מחירי המכוניות יוזלו
בהשוואה למחירים הנוכחיים – אך השימוש בהן יתייקר. לכל המכוניות – כולל החשמליות
שמטעות כאילו הן אינן מזיקות לכלל בעת שהן מביאות תועלת ליחיד.
מוניות שיתופיות
מה ראוי שייעשה עם כל הכסף הזה?
תחבורה ציבורית בערים ללא תשלום על ידי המשתמש והפחתה במחיר בנסיעות בינעירוניות –
כאשר שני סוגי השרות האלה יפעלו 24 שעות ביממה בכל ימות השנה.
לפני כמה שנים נעשתה סימולציה על
נסיעות בבירת פורטוגל, ליסבון. באותם ימים היו בליסבון 200,000 מכוניות. מה שנבדק
היה כמה מוניות שיתופיות – מוזמנות על ידי אפליקציה בנוסח GETT – נדרשות כדי לבצע את כל הנסיעות הפרטיות שהיו בעיר באותה עת כאשר
מהירות הנסיעה תהיה זהה. 5000 בלבד עשו את העבודה. הפחתה של 95% בפליטת מזהמים
מבלי שרמת השרות השתנתה. שימו שתי רבבות מוניות וכולנו נגיע מהר עוד יותר.
