מן המפורסמות התקשורתיות הוא שישראל היא מדינה יקרה. עם סגירת מדד המחירים לצרכן של 2023 היו שטענו שאמנם האינפלציה האטה תנועתה "אבל ישראל תישאר יקרה". במוסף הכלכלי של "הארץ" היה מי שמצא כי "כשהאינפלציה יורדת, המחירים עולים" ובממצא הזה ישראל היא אור לגויים שאצלם אינפלציה היא שיעור עליית מחירים.
באותו
מקום אף הוסיפו, כדי שנבין, כי "למרות הציפיות להאטת האינפלציה – יוקר המחיה
צפוי להחריף". הקוראים אמורים להבין שלא רק שסבלנו אלא שאנחנו צפויים לסבל
מתמשך.
עד כאן
מילים, מילים.
מכאן
לחיים. אם מסתכלים על נתוני המחירים הממוצעים במדינות החברות באירגון ה־OECD אז בארבע השנים האחרונות ישראל פחות יקרה מהממוצע של המדינות האלה
ואפילו נמוכה מהחציון שלהן. או, בחזרה למילים, יחסית אנחנו עתה פחות יקרים מהעולם
המפותח כלכלית מאשר לפני ארבע שנים.
הממוצע המטעה
אלא
שממוצע הוא לעולם נתון בעייתי. מבדיקה שעשה העיתון בקרב מתווכי דירות בתל אביב
נמצא כי דירות בנות 3-4 חדרים בדרום תל אביב זולות בכשליש מדירות בצפון העיר. האם
מחירי העגבניות בדרום העיר מתנהגים כמו שכר הדירה, או להפך? מחיר ממוצע הוא מספר
מטעה כי הוא יוצר רושם שהוא המחיר הנפוץ. הוא לא. אם מחפשים מספר אחד שמשקף את
התמונה נכון יותר הרי זה החציון (=האמצעי). כך, למשל, השכר הממוצע בישראל גבוה בכ־50%
מהשכר החציוני. על אף זאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסתפקת בפירסום הממוצע מדי
חודש ולא טורחת עם החציוני.
מכאן
אעבור לאתר NUMBEO
המפרסם מדי שנה מידע על היוקר לפי ערים. מי, לדעתכם, העיר הכי יקרה שנמצאה מתוך
362 בעולם? שמא ניו יורק, ציריך שבשוויץ, אולי ברגן בנורווגיה. ממש לא. העיר הכי
יקרה היא המילטון שבברמודה. אם מחירי ניו יורק הם הבסיס (=100) אז המילטון מובילה עם מדד של 137. ציריך
ובזל שבשוויץ במקומות השני והשלישי.
איפה תל אביב? במקום ה־74 בצמוד לאדינבורו שבסקוטלנד, להלסינקו שבפינלנד ולהמבורג שבגרמניה. מה מדד היוקר בעיר הכי משגשת בישראל היקרה – 70. כלומר שליש פחות מניו יורק וחצי מהמילטון וכ־40% פחות מציריך.
תל
אביב נמצאת בצ'ופצ'יק של הקומקום הציוני. העיר השניה ביוקרה במדינה היקרה היא חיפה
ובצמוד לה ירושלים ושתיהן במקומות 130 ו־132 עם מדדי יוקר מחיה של 64.
העיר הכי עניה
אלא
שמדד היוקר מהווה רק תמונה חלקית של רמת החיים. כי לא מספיק לדעת כמה עולה קילו
עגבניות אלא מה ההכנסה. כאשר משקללים את
השכר למחירי המוצרים מקבלים את מדד כוח הקניה.
עכשיו
שימו לב למעמדה של המילטון מברמודה - שיאנית יוקר. במדד כוח הקניה (ניו יורק =100)
היא 87. כך נראית עיר יקרה וענייה. מה שמביא להשערה כי מחוללי היוקר בהמילטון לא
גרים בברמודה. הם מחוץ לארץ. אולי אפילו כמה תל אביבים.
כל
הערים שנבדקו בשווייץ הן כאמור יקרות להפליא. אבל כוח הקניה גובר על המחירים.
כלומר למתגוררים בערים האלה יש הכנסה גבוהה יחסית לעלות המוצרים והשירותים
המקומיים. ללמדנו שיש יוקר של עניים ויש יוקר של עשירים. ואלה ממש לא אותו דבר.
מה
קורה עם תל אביב? כאמור מדד היוקר שלה הוא 70. מדד כוח הקניה הוא 79. בממוצע,
תושבי תל אביב הם הכי יקרים בישראל במחירים אבל כוח הקניה מאפשר להם לשלם עבור
המחירים האלה ללא בעיות. בחיפה התמונה דומה: יש די הכנסה לחיות עם היוקר. כך גם בעיר הכי עניה - ירושלים. ולחובבי משחקים סטטיסטים שכאלה – בנפולי יש שיוויון.
מה כל
זה אומר? שבממוצע (כאמור מספר מטעה) מצבנו בהחלט סביר.
אפשר
גם לפקפק בנתוני NUMBEO כמו
שראוי לפקפק במספרי הממוצע שמנפיקה ממשלת ישראל. כי סטטיסטיקה, כתב מרק טווין, היא
יותר גרועה משקרים ואף משקרים מתועבים.
אבל
היא משעשעת אם לא לוקחים אותה יותר מדי ברצינות.
