ביום שישי הקרוב יפרסם בית הדין הבינלאומי לצדק חוות דעתו האם ישראל כובשת את פלסטין ואם הכיבוש הזה הוא חוקי. חוות הדעת היא לבקשת האו"ם, כמובן בהתנגדות ישראל.
בישראל שולטת הלכה משפטית, שנולדה עם תום
המלחמה ב־1967, ולפיה הכיבוש של השטחים אינו "כיבוש" במובן של המשפט
הבינלאומי. ההלכה המשפטית הזו נשענת בין השאר על הטענה כי השטח המדובר, הגדה
ורצועת עזה, היה כבוש קודם לכן בידי ירדן ומצרים. מן הסתם הכובש מכובש – פטור
מהגדרתו ככובש. בכל מקרה, לא היתה מדינה בעלת ריבונות מוכרת באותם שטחים ולכן אי
אפשר לכבוש מה שלא שייך לאף מדינה.
יהיו שיטענו כי העמדה המשפטית הזו תמוהה כי
ישראל, בבקשתה להתקבל לאו"ם, התחייבה לתכנית החלוקה מ־1947 שמכוחה נולדו שתי
מדינות: ישראל ופלסטין. אלא שהדיון הזה לא עצר את מעשיה של ישראל מאז 1967 ועד
ה־19 ביולי 2024.
מצב ההתנחלויות
אם, חס ושלום ורחמנא ליצלן, יחליט בג"צ
האג שיש כיבוש, אין משמעות העניין שעל ישראל לסגת מהשטחים. האקטואליה שיכולה לנבוע
מהחלטה שכזו היא בעיקרה סביב ההתנחלויות. כי לפי החוק הבינלאומי בשטח כבוש אסור
לכובש להעביר אוכלוסיה משלו.
זה, במונחי ממשלת ישראל, פיגוע רציני ביותר.
עד כאן מיציתי את בורותי המשפטית. מכאן ואילך
יעסוק המאמר בממצאי סקר דעת קהל ששאל מה עמדת הישראלים באשר לשטח: כבוש או לא כבוש?
בפועל לא עשיתי סקר כזה. לא יודע שמישהו עשה
סקר כזה. בטוח שאם בג"צ האג יטיל עלינו את הפיגוע – יהיו הרבה סקרים בעניין.
בסקרים האלה ישאלו אנשים על דעתם. וכאן יש בעיה.
הסלט של הכיבוש
אני מניח שקוראי המאמר הזה מכירים את הטענה
הכלכלית שמחיר מוצר נקבע במפגש שבין הצע וביקוש. ההצע הוא של המוכרים. הביקוש הוא
של הקונים.
איך בנוי הביקוש? לפי התיאוריה הכלכלית בכל
אדם טמונה "עקומת תועלת" שמייצגת את העדיפויות שלנו. האדם הסביר מפגיש,
מחשבתית, בין אותן עדיפויות ובין ההכנסה ומהפגישה הזו נוצר הביקוש.
מדעני המוח והביולוגיה ניסו עשרות בשנים
לגלות את אותה עקומת תועלת – ללא הצלחה. מה שמעיב על הכשירות הכלכלית של אותו
ביקוש.
עד שבא הילד – הכלכלן פול סמואלסון - שצעק
"המלך הוא עירום" ואמר שיש לנו העדפה נגלית. אם אנחנו קונים 4 עגבניות
ו־2 מלפפונים לסלט, גילינו שאנחנו מעדיפים יותר עגבניה ממלפפון. ואם בסלט אין בצל –
אז בצל לא כלול בביקוש שלנו. וזה בכלל לא משנה אם בסקר הסלטים נגיד שאנחנו אוהבים
סלט קצוץ מעגבניות, מלפפונים ובצל. כי בעובדה לא קנינו בצל.
ההעדפה הנגלית
מה זה שייך לכיבוש? אחד מידידי הציע לי את
מבחן ההעדפה הנגלית לענייני כיבוש. המבחן שהוא הציע זה מחירי דירות באזור הכבוש/לא
כבוש בהשוואה למחירי דירות בישראל. המבחן הזה, הוא הוסיף, ראוי בעיקר בגלל
שכולנו רוצים דירות ומחירי הדירות בעננים.
אבל, הזהיר הידיד, אל תשתמש במחירי דירות
חדשות כי כידוע הממשלה מסבסדת את הדירות
החדשות בשטח הכבוש/לא כבוש. אבל מחירי הדירות יד שניה ושכר הדירה יחשפו כמה חשוב
לנו הכיבוש/לא כיבוש.
נכנסתי לאתר יד 2 וחיפשתי דירות ארבעה חדרים
מיד שניה בערים יהודיות בגדה לעומת דירות דומות בכפר סבא. מצאתי השבוע 15 דירות
כאלה הן שם והן כאן. רוב הדירות למכירה שם היו באריאל שהרכב אוכלוסייתה הוא הדומה
ביותר לכפר סבא.
הנה ההעדפה הנגלית: לא נמצאה דירה אחת
באריאל שמחירה גבוה מדירה בכפר סבא. בממוצע מחיר דירה עם ארבעה חדרים בערי הגדה
היה 2.2 מיליון לעומת 3.9 מיליון בכפר סבא. שכר הדירה הממוצע לדירה כזו היה 4.2 אלף בגדה לעומת 6.8 אלף בכפר
סבא. ולא, זה לא המרחק מתל אביב. פתח תקווה קרובה לתל אביב יותר מכפר סבא ומחירי
הדירות בה נמוכים מאשר בכפר סבא וגבוהים מבאריאל.
מכאן לא מסובך להגיע למסקנה שבממוצע תושבי ישראל,
שלא כממשלתם, רואים בגדה שטח כבוש.
