"יסודות - למדיניות ציבורית ולציונות מעשית הוא מכון לעיצוב מדיניות, העוסק באתגריה של מדינת ישראל בתחומי הכלכלה והחברה.... פעילות יסודות נטועה בציונות המעשית - ההתיישבות החקלאית".
לאחרונה פירסם המכון הנ"ל מסמך שכותרתו "חזרתה של המדיניות שאין לומר
את שמה", וסיומו המעשי הוא "אנו מציעים שלושה ענפים שלהם פוטנציאל להפוך למנועי צמיחה
מכלילה בעזרת מדיניות תעשייתית אסטרטגית: טכנולוגיות מזון אלטרנטיבי (פוד-טק),
בריאות דיגיטלית ואנרגיה מתחדשת. "
ציונות מעשית, תלוי בהשקפת המתבונן, יכולה
להיות גם גניבת קרקע ונכסים מערבים (חוק נכסי נפקדים), הקמת יישובים חקלאיים
מסובסדים מכף רגל עד ראש וכיו"ב. אבל ב"יסודות" יש אנשים טובים –
כולם מהמגזר החקלאי־התיישבותי – שיודעים כי העתיד מצוי במיחזור יתושים בתערובת עלי
תרד לקציצות מה־זה־טעימות ורווחיות בעסק הנקרא פוד-טק. ובסבסוד פאנלים לקליטת קרני
שמש במדינה שיש בה יותר מדי שמש.
הטלפון הסלולרי
מה שמביא אותי לתאגיד הקוריאני LG. הוא מגדולי היצרנים בעולם של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. ב־1995 הוא
החל לייצר טלפונים סלולרים כי הוא ידע שזה העתיד. ב־2010 שיפר את הטכנולוגיה והחל
לייצר סמרטפונים. הביקורות היו טובות וב־2021 סגר את קו הייצור והפסיק לתת שירות
לטלפונים שכבר מכר. בדיוק מה שקרה לתאגיד הטלפונים מפינלנד נוקיה שהיה האבא של
הניידים. המסקנה: אפילו מומחים לעסקים לפעמים טועים.
אבל ב"יסודות" לא טועים. שם יודעים
שבריאות דיגיטלית זה העתיד שראשיתו כבר קיימת. במציאות, תחזיות כלכליות דומות
לתחזית מזג אוויר שנה מראש. הבל הבלים.
ואסילי אמר
הכלכלן ואסילי ליאונטייף זכה בפרס נובל
לכלכלה (1973) הרבה בזכות ההוכחה שתכנון כלכלי מרכזי יכול להיות
יעיל כמו שוק חופשי תחרותי. זו היתה מכה לכלכלנים מהסוג המכונה היום ניאו־ליברלים
שמתנגדים למעורבות ממשלתית בכלכלה כי היא רק מקלקלת. הסוציאל־דמוקרטים, מכון "יסודות"
למשל, לקחו הרבה מכלכלני השוק החופשי וקצת מעורבות ממשלתית בסבסוד וכך הם מציעים
השקעה ברכז יתושים כתבלין לקציצת תרד.
הבולשביקים ברוסיה לקחו את ליאונטייף
ברצינות. התכנון המרכזי הוכיח הצלחה רבת שנים בקלקול הכלכלה (וגם כל השאר). למה?
כי ההנחה במודל התיאורטי של לאונטייף הייתה
שהמתכנן המרכזי יודע כל מה שקורה ומה שיהיה. במציאות הבורות מנצחת. לא בגלל שבורות
היא רעה. אלא בגלל שאי אפשר לדעת מתי בנימין נתניהו ירצה קפה, ייכנס לבית קפה עם
חמישה מאבטחים, יזמין קפה וכנראה לא ישלם.
הטבע האנושי
לא יעזור המיחשוב הטוב שבעולם. כל עוד אנחנו
נוהגים באקראיות, התכנון לא עובד. במלחמה הנמשכת בצפון והאיומים על רשת החשמל מחירי הגנרטורים קפצו פלאים. אם המתכנן המרכזי
היה מקפיא מחירים – היה מתפתח שוק שחור לגנרטורים. ואיך ידע המתכנן איזה גנרטור
ירצה יצחק נוי מקריית שמונה?
אי הידיעה היא אינהרנטית לכל שיטה כלכלית. והתשובה לה היא אחת: כלכלה ביזורית ולא ריכוזית. ולא, כלכלה ביזורית אין משמעותה קפיטליזם כפי שאנחנו מכירים אותו. יגוסלביה ז"ל היתה דוגמא ראשונה, אם כי מהוססת, של כלכלה ביזורית במשטר שבו אין תאגידים פרטיים.
כללי העבודה
אם משה צוקרברג רוצה לפתח
תוכנה במחסן שלו – זה תקין לחלוטין. אם משה צוקרברג רוצה לפעול כתאגיד הוא ודומיו
יכולים לפעול תחת כמה כללים:
1.
מיסוי
התאגיד יהיה זהה למיסוי האדם העובד.
2.
לתאגיד
אסור לעשות עיסקות עם תאגידים שהם קרובי משפחה: חברת אם, בת, סבתא. ובהכללה: עם כל
תאגיד אחר שיש בו 3% של אותם בעלי מניות.
3.
תאגיד
חייב למכור תוצרתו במחיר אחיד לכל קונה.
4.
תאגיד
לא יוכל לחלק רווחים כל עוד יש לו חוב.
5.
בעל
מניות יוכל להציע מועמדים לדירקטוריון בשיעור אחזקותיו בתאגיד – ולא יותר.
6. בדירקטוריון תהיה נציגות של עובדי התאגיד.
בתנאים האלה, כפי שאמר הקומוניסט מאו דזה
דונג, מאה פרחים יפרחו.
