בבריטניה יש חוק המאפשר הסכמי "אפס שעות עבודה". בהסכם כזה המעסיק לא מחוייב להעסיק עובד במספר קבוע של שעות והעובד מסכים לשיטה שבה הוא חי בחוסר וודאות. המעסיק מחוייב לשלם שכר מינימום, חופשה שנתית וחופשת לידה באופן יחסי לשעות העבודה שהעובד נדרש לעבוד.
לפי מה
שלמדתי בחודש האחרון מצבו של העובד האנגלי בהסכם "אפס שעות עבודה" טוב מזה
של עמיתו בישראל. כאן מתפתחים יחסי עבודה בין עובד ומעסיק שבהם העובד הוא...."עצמאי".
השבוע
ביקשה ההסתדרות צו מניעה כנגד החלטת עיריית חולון לפטר את העובדות בצהרונים תוך
שהיא מציעה להן לעבוד עבור קבלן שיספק אותן לאותם צהרונים של העיריה. העובדות שהיו
שכירות דומות בהסדר החדש לתפוחי עץ שהעיריה קונה להאכלת הילדים.
זה
נראה כמו סוג של הפרטה. זה גרוע פי כמה. יכולה היתה העיריה להפריט את הצהרונים
(בהנחה שזה תקין מבחינת החוק). או אז השינוי הזה היה מובן. כמו הפרטת בזק, למשל.
מה
שקורה בחולון זה שהעירייה מגדירה את עובדיה כנכס שהיא רשאית למכור לקבלן פרטי. זה,
אם נחזור לסיפור הבריטי, יכול להציע להן לעבוד בהסכם של "אפס שעות
עבודה". ואם לא יסכימו – יפוטרו.
רבקה הפדיקוריסטית
רבקה
היא פדיקוריסטית שעובדת זה 25 שנה במקצוע. לאחרונה בעל הסלון בו עבדה סגר את עיסקי
הפדיקור (טיפולי לייזר יותר רווחיים) ורבקה פוטרה, קיבלה פיצויים כחוק והחלה לקבל
דמי אבטלה.
לפני
שבועיים נמאס לה והחלה לחפש עבודה. יש בעיר שבה היא מתגוררת עשרות סלונים כאלה וכל
מי שפנתה אליו הסכים מיד לקבלה לעבודה. בתנאי.
בתנאי
שתסכים להיות עצמאית עם כל התענוגות של "עוסק פטור" לצורכי מע"מ.
אין חופשה שנתית, אין פנסיה, אין פיצויי פיטורין. אין שעות נוספות. אין כלום. רק
מספר סופי מוסכם ולכי תעסיקי יועץ מס ויועץ פנסיוני.
שלחתי
את ידידי י"ב, שסיפר לי על רבקה, לבדוק מה המצב במכון הכושר וסטודיו פילאטס
ויוגה שבהם הוא מתאמן מתמיד. מתברר שזה בדיוק המצב גם שם.
המצב המשפטי
פניתי
לשופט בדימוס בבית הדין לעבודה ושאלתי אותו לגבי חוקיות העניין. הרי העובד,
הלכאורה עצמאי, פועל מתוך מתקן שאינו שלו.
הוא משתמש בכלים שאינם שלו. הוא לא בוחר לקוחות. הוא לא מתחשבן עם הלקוחות. כלומר
הוא ממש כמו שכיר בהבדל אחד: הוא הסכים להיות עצמאי.
לדעת
השופט ההסכמה הזו, בסופו של עניין, היא הקובעת.
פניתי
לעורך דין ד"ר עמיקם גורביץ שחוקי עבודה הם התמחותו. גורביץ הסכים כי לפני 30
שנה הסדר כזה לא היה תופס והעובד היה שכיר. אבל עם השנים העניין התערפל. אם ההצעה
למעמד של עצמאי היא של העובד – זה חוקי. והוא מוסיף: "אם ההצעה באה מהמעסיק-
חד צדדית... - אז שום "הסכמה" לא תחשב".
ראו
עובדי וולט. ראו נהגי אובר בכל מקום בעולם. הפסיקה נעה לשוק חופשי שבו עובד הוא
סוג של תפוח עץ.
איפה הדמוקרטים
השוק החופשי
הזה דומה למשחק כדורגל בין מכבי רחובות וריאל מדריד. יש אפילו אימרה: "במשחק
אחד הכל יכול לקרות". רק שב־90% מהמקרים זה לא קורה. יש יחסי כוח.
לרבקה
אין כוח. בעוד חודש מסתיימת תקופת הזכאות לדמי אבטלה. היא מכבי רחובות. כל מעסיק
הוא, מבחינתה, אלוהי החוק והסדר החברתי.
הנה
הצעה לפוליטיזציה של התופעה: סיעת חד"ש בכנסת תגיש הצעת חוק ולפיה אדם העובד
אצל מעסיק, עם כלים של מעסיק, מבלי לבחור לקוחות מבלי לנהל מו"מ עם לקוחות
הוא שכיר, גם אם הסכים לעבוד כעצמאי. בדיוק כפי שקורה לאדם שהסכים לעבוד בשכר נמוך
משכר מינימום: הסכמתו לא עושה את העניין חוקי.
ונראה
איך הכנסת תתיחס לעניין. עם עין צופיה במיוחד ל"דמוקרטים" שמתיימרים
להיות סוציאל־דמוקרטים והשבוע ברחו מהצבעה בכנסת בהחלטה לשלילת מדינה פלסטינית שבקיומה הם
מצדדים, לכאורה.
