רשות המסים מבקשת את עזרת הציבור בחיפוש אחר שיעור מס קניה שיוטל על מכונית חשמלית החל מינואר 2026. שיעור המס הנוכחי הוא 45% ומומחי הרשות סבורים שיש כאן סבסוד ולפיכך ראוי להעלות את המס ל-52%, עם זאת הם מודים שגם בשיעור החדש יש סבסוד. בצר להם הם פונים לציבור שיסייע בקביעת המס.
איך זה שהטלת מס, ובמיוחד העלאת שיעור מס,
מהווה סבסוד?
הכל בגלל הצבע.
נכון, אפשר לרכוש מכונית חשמלית במגוון
צבעים, אבל אם מגרדים קצת מגיעים תמיד לצבע הירוק, שבגינו מי שקונה היום מכונית
חשמלית משלם מס קניה של 45% לעומת 83% שמשלם מי שקונה מכונית עם מנוע שריפת דלק.
מכאן קל להבין למה סבסוד.
ירוק הוא הצבע הנבחר ל"לא פולט
זיהום". ואכן, מכונית חשמלית לא פולטת מיני גזים שמטנפים את האוויר שאנו
נושמים וגורמים להתחממות כדור הארץ, לבצורת, להפשרת הקרח בקטבים ולעוד צרות.
אם כך, מדוע להטיל מס על רכישת מכונית הפלא
המחשמלת?
חוטי חשמל
התשובה היא שהאלקטרונים מגיעים לשקע וממנו
למצבר של המכונית על גבי חוטים שמחוברים לתחנות כוח ששורפות דלק: פחם, מזוט וגז
טבעי. לכן, מי שצורך חשמל מזהם, בדומה למי שמבשל על כיריים מגז. ההבדל היחידי הוא
שהזיהום נעשה בתחנת הכוח ולא בעת הנסיעה במכונית או בעת הגיהוץ. על פי ההגיון הזה יש
מקום להטיל מס על כל שימושי החשמל, כולל כיריים חשמליים למשל.
סטיה קלה: אפשר היה למנוע את כל נזקי הזיהום
שנוצרים בייצור החשמל. מחצית שטחה של מישראל היא מדבר, וים המלח הוא המקום הכי חם
בעולם לייצור חשמל מקרני השמש עם זיהום אפס. מחיר החשמל יהיה עשירית ממה שהוא היום,
והמכונית החשמלית תהיה ירוקה באמת. אבל את ממשלת ישראל זה ממש לא מעניין.
הממשלה מעדיפה שנמשיך לטנף ונשלם מס על
צריכת הדלק שנשרף במכונית או בתחנת הכוח. המשמעות היא מס על פחם, מזוט וגז טבעי,
כמו המס שמוטל על בנזין וסולר. יש אמנם מס כזה, אבל הוא זעיר בהשוואה למסים על
בנזין וסולר. הכל, ובלבד שמחיר החשמל לא יעלה יותר מדי. הנה סבסוד.
הגודש והפקק
אלא שבכך לא מסתיים הסיפור. התופעה המוכרת
ביותר בתחבורה היא הפקק. עד לפני כ-30 שנים התשובה לפקק היתה סלילת עוד כביש. אלא
שבמירוץ בין המכונית לכביש המכונית מנצחת. כך זה בכל העולם. מנצחת – אבל מטנפת
ומתפוקקת.
הבה נחשוב על עולם שאין בו מכוניות פרטיות.
רק תחבורה ציבורית של מוניות שיתופיות, אפילו ללא תוספת אוטובוסים, הפועלת כל
היממה, בתכיפות וללא תשלום. קבוצת חוקרים בדקה סימולציה של מצב כזה בבירת פורטוגל,
ליסבון. בעת המחקר העיר היתה דומה למעוז הפקקים שלנו, תל אביב. מספר הנסיעות
בסימולציה היה כפי שהוא במציאות. הממצא: נדרשו 5,000 מוניות במקום 200,000 מכוניות
פרטיות.
מחיר החנייה
הסימולציה נעשתה בהנחה שזמן הנסיעה לא משתנה
בהשוואה למצב הקיים בליסבון באותה העת. אם רוצים לקצר את זמן הנסיעה במחצית צריך
10,000 מוניות בהשוואה לאותם 200,000 שרוב היממה מבלות בחניה.
הנה רעיון לשלב א' בסידור הזה: לחייב את
הרשויות המקומיות לגבות דמי חנייה בכל שעות היממה ובמחיר אחיד בכל העיר. כמה
מאיתנו יהיו מוכנים לשלם 7,000 שקל בחודש תמורת מקום מנוחה למכונית, מחשמלת או אחרת?
ובהזדמנות זו אפשר יהיה לבטל את אגרת הרכב
השנתית. לא יהיה בה צורך אם גובים מחיר נכון על דלק, חשמל וחניה.
