פמיניזם עקום

האם מכון אדווה מציע להקים צינור שיוליך דם מתל אביב לחיפה בשם השיוויון המגדרי, כמובן ?

במחקרה של ד"ר נ. נפוח נמצא כי שיעור הנשים בקרב ראשי משפחות הפשע הוא אפס. אפס מוחלט. כל משפחות הפשע נשלטות בידי גברים, מצאה החוקרת.
עוד מצאה החוקרת כי על אף ששיעור הנשים המעשנות גדל, בעוד שיעור הגברים המעשנים יורד, עדיין יש אי שיוויון בולט. שיעור הנשים המעשנות בכל זאת נמוך משיעור הגברים המעשנים.
התברר גם כי גם בקרב חיילי הצבא, שיעור הנשים שהרגו פלסטינים/ טרוריסטים/ שוהים בלתי חוקיים אינו מהווה אפילו עשירית האחוז  מכלל החיילים הגברים שעשו כן.
ולא למותר לציין כי על אף מה שרואים בקולנוע של הוליווד, בישראל 2012 עדיין שיעור האלכוהוליסטיות נמוך משיעור האלכוהוליסטים.

אני לא יודע אם יש באמת דוקטורית מהזן הפמינסטי הזה. אבל ללא ספק יש תהליך של התפתחות סוג של פמיניזם  טפשי.  "מבט מגדרי על תקצוב הספורט בישראל" שכתבה ולריה סייגלשיפר ממרכז אדווה הוא בהחלט דוגמא מאירת עיניים לתהליך הלא משמח הזה.

החוקרת בדקה ומצאה כי תקציבי הספורט "התחרותי" מטעם גופים ציבוריים – הממשלה והמועצה להסדר הימורים בספורט – מחולקים באופן מאוד לא שיוויוני מבחינה מגדרית. יש גם תיאוריה. היא מכונה "ג'נדר מיינסטרימינג" והיא מלמדת כי "ההנחה המרכזית העומדת בבסיס גישה זו היא שהמדיניות הציבורית אינה נייטרלית ושנשים וגברים מושפעים  ממנה  באופן  שונה.  לפיכך,  אם  ברצוננו  לקדם  שוויון  בתחום  מדיניות מסוים, עלינו להסתכל על הזרם המרכזי לפיו קובעים את המדיניות ולשאול האם ובאיזו  מידה  חלוקת  המשאבים  עונה  על  הצרכים,  השונים  לעיתים,  של  גברים ונשים."

המילה "תחרותי" היא ממש לא לעניין. מדובר בספורט מקצועני.  בניגוד לספורט של חובבים   שהוא ספורט עממי, שווה לכל נפש הבוחרת לקחת בו חלק.  בספורט מקצועני יש ממון שמועבר למפעילים – אגודות ופעילים – מכספי ציבור. הכסף הזה הולך בעיקר לספורטאים "מצטיינים", כלומר ספורטאים שהשיגו הישגים שאפשר איכשהו להשוות עם הישגים בינלאומיים. סכומי כסף גדולים מועברים גם לאגודות שמפעילות קבוצות מקצועניות  בכדורגל, כדורסל ועוד.

חצי תקציב לכל היותר

סייגלשיפר מצאה חוסר איזון משווע בין תקציבים לספורט המקצועני הגברי לעומת הנשי. תלוי איך מודדים את זה אבל המספרים מדהימים בקיצוניותם. במקרה "הטוב" הנשים מקבלות מחצית מהגברים. במקרה השכיח – הרבה פחות. הנה, על כן, מקור לדאגה, לניתוח מעמיק, לשימוש בתיאוריה מגדרית ולהוקעה של אי השיוויון.

אלא, והדוגמאות שבראש המאמר הזה מלמדות, לא כל אי שיוויון ראוי לתיקון. ואם יש מקום לתיקון – לא מובן מאליו שהפיתרון הרצוי מצוי בהעברת כסף לנשים ספורטאיות על פי חלקן היחסי.  האם היינו מרוצים אם הממשלה הייתה מקימה כמה אירגוני פשע ומציבה בראשם נשים? האם ראוי להגדיל את מספר המעשנות? האלכוהוליסטיות?

מי צריך ספורט מקצועני

השאלה המקדימה לעניין השיוויון היא האם הפעילות שבה אנו עוסקים בכלל ראוייה. הדרך לשיוויון בפשע היא להקטינו אצל גברים, ולא להגדילו אצל נשים. וזה נכון לשיעור הנשים המעורבות בתאונות דרכים, הורגי פלסטינים ושאר דרעק שהחברה הישראלית לא נלאית מלייצר.

מה שמביא אותנו לשאלה הקריטית: האם הספורט המקצועני הוא בגדר פעילות ראוייה או לא. ברור לכל כי אין מדובר בפעילות הדומה לפשיעה או לתופעות שליליות בוטות אחרות. ספורט מקצועני הוא לגיטימי  (גם עישון ואלכוהולויזם  אינם עבירה על החוק ) והוא קיים  בישראל כמו בכל מדינה.  ובכל זאת ראוי לשאול האם כל מה שלגיטימי וחוקי ראוי להעדפה.
ספורט מקצועני לא נמצא בקטגוריה הזו.

ראשית, זו עבודה כמו כל עבודה אחרת. גם אם נניח שספורט מקצועני מביא תועלת, כמו מתימטיקה למשל,  הרי ששיעור  התיקצוב הציבורי למצליחים  בריצה מהירה צריך להיות שווה לשיעור התיקצוב הציבורי  למצטיינים בפתרון  שאלות במתמטיקה יישומית והשיעור הזה הוא אפס אחד גדול.

שנית, יש ענפי ספורט – כל משחקי הכדור – שבהם חלק מהכסף הציבורי זורם לטיפוחם של עובדים ממדינות הים, לא ישראליים. גם מי שמקבל את הגישה שכדורסל מקצועני הוא יעד ראוי לסיוע ציבורי, מדוע לטפח עובדות זרות? מדוע לא להתנות את המימון בכך שהוא ישמש רק אגודות שמעסיקות ישראליות בלבד? שלא לדבר על העובדה שהספורטאים הזרים (כולל הנשים) מקבלות מימון ציבורי עקיף באמצעות הטבות מס שספורטאים ישראלים יכולים רק לחלום עליהן.

שלישית ועיקרית, ספורט מקצועני צריך להיות בתחתית סולם העדיפויות של חברה מתוקנת וקרוב לוודאי מחוץ לסדר העדיפויות בכלל. המימון הציבורי, מצאה החוקרת, מסתכם במאות מיליונים לשנה. אפשר למנות עשרות פעילויות עדיפות: טיפול שיניים לקשישים, הרחבת מדרכות ומסלולים לאופניים, ביטול תשלומי הורים בבתי ספר, הקטנת מספר תלמידים בכיתה. אפילו עוד כמה רקטות  ל"ירמולקת פלדה".

מרכז אדווה עושה עבודה מחקרית בעלת ערך. הפעם הוא עשה את התרגיל שמייחסים למורים להנדסה ששואלים מהו צריך להיות עוביו של צינור שיזרים דם מחיפה לתל אביב בנפח של מ"ק לדקה. ואף תלמיד לא תהה:  בשביל מה בכלל צריך צינור כזה.
27.11.2012

שתפו: