משהו
רע קורה לעיתונאים בשנים האחרונות. מקור המידע העיקרי שלהם הוא
"מקורבי". "מקורבי" קל להשגה ולייחוס, וגם – זה קורה לעיתים –
הוא או היא אינם קיימים כלל אלא במוחו
הקודח של העיתונאי העצל.
כמה
מרענן היה לקרוא הבוקר כתבה בסגנון הישן. סיון
איזסקו פירסם ב"הארץ" טיוטה של דו"ח שנכתב בבנק ישראל על
דירקטוריון בנק המזרחי. יופי של סיפור.
העובדות
התפרסמו כבר לפני כמה חודשים בעקבות מכתב
ששיגר מנכ"ל הבנק, אלי יונס, לדירקטורים – הבוסים שלו. הוא האשים אותם שפגעו בבנק משום שעיכבו עיסקה טובה בין הבנק לבין יבואני
הרכב – קרסו. כמה מחברי הדירקטוריון של הבנק חברים גם בדירקטוריון של קרסו, ולפיכך
מנועים מלקחת חלק בהחלטה על העיסקה.
מכיוון שהדירקטורים האלה מהווים גם את רובה
של ועדת הביקורת, נדחה אישור העיסקה לתקופה
ארוכה.
על צפרות וריכוזיות
בנק
ישראל חיטט, מצא מה שמצא - וכתב דו"ח
שאיזסקו פירסם. יש בדו"ח משהו מביך ל"הארץ" שלוחם בנחישות נגד
"ריכוזיות". והנה מתברר שהריקבון התאגידי קיים גם בעסקים קטנים יחסית.
יש ניגוד עניינים מובנה בהיות אדם חבר ביותר
מדירקטוריון אחד ויש ניגוד עניינים מובנה בכך שבעלי שליטה הם הבוחרים דירקטורים
חיצוניים.
לא ריכוזיות, ולא ציפורים.
לדו"ח
נופך אקטואלי. הוא מאיר פן בהתנהלותו של יעקב פרי, יו"ר הבנק עד לפני כמה
ימים כשהצטרף לרשימתו של יאיר לפיד המתמודדת בבחירות לכנסת. פרי היה
בעבר גם ראש השב"כ וזכה לטיפול מבקר המדינה על חלקו בהטמעת תרבות השקר והרמייה
באירגון הצח-כשלג הזה. הוא עמד כחומה
בצורה נגד הפקת הלקחים בעניין שקרני מבצעי
הרצח בחוטפי אוטובוס קו 300 שהונו את כל צמרת השלטון והמשפט בישראל.
החוק והפרי
לפי
הדו"ח החדש פרי עבר ביודעין על החוק. חוק החברות אוסר על דירקטוריון להצביע
על עניין שלא היה על סדר היום. הסיבה: רצוי שדירקטורים יצביעו רק בנושאים שעליהם
יש להם מידע מוקדם המאפשר להם לחשוב ולגבש דעה. מכיוון שבעלי השליטה בבנק רצו
החלטה מהירה, פרי ציפצף על החוק. כיו"ר דירקטוריון, מוצא הדו"ח, יש לו
אשמה גם בכך שההחלטה בעניין עיסקת קרסו התעכבה מאוד, ובכך גרם לפגיעה בבנק. פרי, למי שטרם הבין, היה פודל של בעלי השליטה
בבנק ופעל בהתאם לאינטרסים שלהם, גם כאשר פעולותיו פגעו בבנק עצמו.
ואת
האיש המוכשר הזה יאיר לפיד מבקש שנכניס לכנסת.
הפרי והלפיד
הבחירה
בפרי מעידה על לפיד. על דו"ח המבקר בטיפול השב"כי בפרשת קו 300, לפיד
היה אמור לדעת. כל מנוע חיפוש חושף את העניין. על ההסתבכות בבנק המזרחי נכתב
בתקשורת, ובגדול, לפני כחודשיים. לפיד בחר להתעלם מהביקורת. ועכשיו, כאשר לפי
הדו"ח של בנק ישראל, יש חשד לעבירה על חוק החברות – לפיד שותק. גם לו יש
עבריין ( לכאורה, איך לא) ברשימה, לא רק לש"ס.
לפיד
הוא לא "מרכז". ל"מרכז" יש מה לומר. לפיד הוא בעד הסטטוס קוו.
הביקורת שלו על נתניהו היא על כך שהוא לא מנהל מו"מ עם מחמוד עבאס. אבל
נתניהו, ובצדק מבחינתו, דווקא מאוד מעוניין לשוחח עם עבאס (ולהטריח אותו
במו"מ ממושך וחסר כל סיכוי כמו קודמיו אולמרט וליבני). אלא שעבאס לא מסכים כל
עוד אין הקפאה בהתנחלויות. מכיוון שלפיד, בנאום אריאל שלו, הקפיד לתמוך
בהתנחלויות, הוא בדיוק באותו מקום שבו נמצא נתניהו.
ואם
הדיווח על שיחות יחימוביץ' עם נשיא צרפת נכון, זה בדיוק המקום שבו נמצאת גם יחימוביץ.
וגם אהוד ברק, וגם אביגדור ליברמן. וגם ש"ס וגם אגודת ישראל.
שבט
אחים גם יחד.
הלפיד והביבי
אבל
ללפיד יש תכנית חברתית. ראשית, אין לו משהו של ממש אלא אסופת סיסמאות. שנית, מי
שמציע לתת יותר לחינוך (כמו לפיד) ולא מציע מאין לקחת את הכסף – ובכך הוא בדיוק
כמו נתניהו. נתניהו עצמו נימק את הקדמת הבחירות באי יכולתו למצוא רוב בכנסת
לקיצוצי תקציב הנדרשים (לשיטתו) לצורך מימון התוספת למימון חוק חינוך חובה מגיל 3.
מה יש לו, ללפיד, לומר על זה?
לשנות
את השיטה. ואם נשנה (למה, בדיוק?) איך זה יפתור את בעיית תקציב החינוך?
4.11.2012
