את הראל בלינדה צריך להעיף מכל המדרגות.
אולי אתה או את לא מכירים את האיש, ומעולם לא
שמעתם עליו. אבל שלא יהיה ספק: תסלקו אותו והכל יבוא על מקומו.
או שלא.
בלינדה הוא סמנכ"ל כספים בחברת חשמל.
לפני כמה חודשים, בעת כתיבת דו"ח תקופתי הגישה החברה אומדן של כמות הכסף (תזרים מזומנים) שתזדקק לה עד לסוף השנה. כמה שבועות מאוחר
יותר מצאה החברה טעות של 1.4 מיליארד שקל. היא העריכה בטעות שיש לה את הסכום הזה עכשיו – ולא היה לה אותו, ולא
יהיה לה אותו. טעות בתחזית.
חברת חשמל דיווחה על הטעות, כולם הלכו, פחות או יותר, לישון. ומסיבה פשוטה:
טעות בתחזית היא עניין שבשיגרה. אין גוף עיסקי שעושה תחזיות – ולא טועה. בישראל,
כתבה פעם הכלכלנית ורד דר, קשה אפילו לחזות את העבר. קל וחומר – את העתיד. מצבה של
חברת חשמל לא משתנה כהוא זה בגלל טעות תחזיתית. כל מה שמשתנה כתוצאה מהטעות זו
ניירת. החשמל הוא אותו חשמל, הדלק אותו דלק, העובדים אותם עובדים, ההנהלה אותה
הנהלה (מחורבנת). רק שצריך למצוא 1.4 מיליארד שקל נוספים על אלה שהעריכו קודם לכן.
בין טפל ועיקר
מאיפה הטעות בתחזית? את זאת התבקש גוף חיצוני, המייעץ לדירקטוריון החברה,
לבדוק. השבוע הוגש דו"ח הבדיקה. סביר
להניח שיומלץ לערוף את ראשו של בלינדה. זה הכי קל, הכי אידיוטי והכי לא מחייב.
מעניין שדירקטוריון החברה בוחר לבדוק דווקא
תחזית נטולת כל משמעות. בחברת חשמל קורים כמה וכמה דברים – מבקר המדינה כתב על כך דו"ח חביב ממש לאחרונה – ואין בודק.
הדירקטוריון, מצא המבקר, לא מתפקד כפי שצריך. המנכ"ל עושה בחברה כבשלו –
וטועה בעלות כספית ענקית לחברה (תשלומי יתר לקרן פנסיה וניהול הנפקות לגיוס כסף
בצורה חובבנית). בלינדה טעה בתחזית, בניירת. הדירקטוריון טעה במיליארדים ממשיים.
אבל את זה איש לא בודק.
התחזית של שר העל לכלכלה
נעבור הלאה. קחו למשל את את שר העל לענייני
כלכלה והסנשו שלו, הדוקטור לפילוסופיה. שניהם הכינו תקציב למדינה. עשו פה, עשו שם,
וטעו ב – 30 מיליארד שקל. תקציב המדינה, ללא החזר חובות, הוא בערך 255 מיליארד
שקל. הטעות של נתניהו ושטייניץ הסתכמה בב – 12%. הטעות של בלינדה היא בסדר גודל של
4%, והיא לא בגירעון אלא בתזרים מזומנים. בלינדה, מתברר, קטן על יד שר העל ושר האוצר.
האם מתכנסת הכנסת – הדירקטוריון של נתניהו
ושטייניץ – לבדוק? להפך. משביקשו השניים לנקוט צעדים לתיקון המצב, התברר להם כי
הכנסת לא מעוניינת. וזה קרה לא לפני
שהשניים העבירו חוק בכנסת שמותר להם לייצר גירעון גדול יותר מהתחזית שבה נקבו עם
אישור התקציב.
אם מסתכלים על הזירה הפוליטית אזי לא רק
נתניהו ושטייניץ מכניסים את התקציב לסחרור של חובות אמיתיים. גם האופוזיציה חושבת
שכך יש לנהל את הכלכלה הציבורית. והלפיד, הטוהר בהתגלמותו, שומר על שתיקה בעניין.
וזה סיפור על גירעון אמיתי, ועל תקציב אמיתי.
אצל בלינדה זו בסך הכל תחזית שהתקלקלה.
אם היה צל צילו של סיכוי שעריפת ראשו של
בלינדה תביא במשהו לשינוי סדרי החיים בחברת חשמל, ניחא. כשחוטבים עצים, עפים שבבים
והוצאה אחת להורג היא מחיר קטן למען מטרה גדולה. אבל מה הסיכוי שמשהו ישתנה?
הפתרון של המומחים
חכמי השוק החופשי כבר יודעים את התשובה: צריך
רפורמה! עוד קשקוש מבית מדרשו של משרד האוצר (ממנו הגיע בלינדה לחברת חשמל). מה
הרפורמה? לפצל את חברת חשמל. ומה כל זה יעזור לניהול סביר? ממש לא יעזור. במקום
עשרים מנהלים כושלים יהיו לנו 150 כאלה. חכמי השוק החופשי חושבים שאחרי הפיצול,
תהיה תחרות על מוצר – חשמל - שהוא במחסור. ממש חידוש הילכתי.
מה יהיה?
השבוע יתכנס דירטוריון החברה לבדוק את הצוואר
של בלינדה ואת מצב הגיליוטינה. את הצוואר של נתניהו ושטייניץ אף אחד לא בודק על אף
שבמושגי טעות זו שלהם גדולה וחמורה מזו של בלינדה. הראש ייערף (אולי עם עוד כמה (בפיצוי
כספי הולם ונדיב מכספי ציבור)) והים יהיה אותו ים.
והקשקוש החשמלי ימשיך לחגוג.
6.11.12
