מדוע בחר בנק ישראל בשיטה הכי גרועה לריסון האינפלציה במחירי הדירות
היו ימים שבהם חשבו כי אין ברירה וצריך
לקצוב. כך היה בבריטניה של ימי מלחמת העולם השנייה עת הונהג קיצוב בדלק למכוניות
ולחימום. כך גם היה אצלנו, בתחילת שנות ה
-50' כאשר הונהג קיצוב במוצרי מזון וכך
היה נהוג בישראל מאז אותם ימים ועד סוף
שנות ה – 80' בהקצאת אשראי. הוסבר לנו אז, כי אי אפשר בלא קיצוב באשראי, משום שיש להבטיח אשראי זול למימון מפעלים חדשים
וכי אם לא נקצוב אותו, ילך האשראי למרבה במחיר.
אבל גם אז ה"מומחים" הרגישו אי
נחת. לשיטתם קיצוב הוא רע. הן משום שהוא
קובע מחיר "לא נכון" למוצר (בין אם זה מחיר הביצה בימי הצנע, ובין אם מחיר ההלוואה במשך עשרות שנים). והן משום שהוא נותן לקוצב את הכוח להשפיע מי יקבל את המוצר שבקיצוב – כוח שהוא פתח
לשחיתות. ובעיקר, כך ה"מומחים" , כי זה לא יעבוד. בעתות קיצוב יתפתח שוק
שחור למוצר שבקיצוב. ואכן היה שוק שחור לביצים כמו שהיה שוק שחור למטבע חוץ.
עם השנים בוטל הקיצוב בכל התחומים. עד שהשבוע
באו סטנלי פישר וחבריו בבנק ישראל והחזירו
לקיצוב את כבודו האבוד. וכל המומחים שותקים אל מול המהלך שבכל שיעור בכלכלה מזהירים מפניו.
הפרופסור מסביר
מדובר בקיצוב אשראי לדיור. בנק ישראל קצב את
האשראי לרכישת דירה ב – 50% עד 75% ממחיר הדירה – תלוי מי הקונה. הנה מה שהיה אומר
פרופסור סטנלי פישר אילו לימד עתה תורת המחירים באוניברסיטה:
"זה פשוט מגוחך. אנחנו, הכלכלנים,
יכולים לנחש בוודאות מלאה מה יקרה: אנשים יחתמו על שני חוזים. אחד אמיתי, לצורך
העיסקה ביניהם. השני, פיקטיבי, לצורך קוצב האשראי. אם פלוני ירצה לקבל אשראי לקניית
דירה להשקעה (קיצוב של 50%) הוא ידאג לנפח את העיסקה למען הבנק הקוצב, או ו שיעשה
את העיסקה באמצעות הילד, שזכאי לקיצוב של 75% ממחיר הדירה. אין סיכוי שהשטות הזו
תעבוד".
אבל את השטות הזו בדיוק עשה סטנלי פישר, נגיד
בנק ישראל.
הנה כמה הסברים איך כלכלן השוק החופשי הפך
באחת למתכנן מרכזי:
1.
תמיד
היה בו, בסטנלי פישר, משהו מהמורד. בלשון הכלכלית קראו לזה "הטרודוכס".
כך נקראו הוא ועמיתו, מיכאל ברונו, עת המליצו על מדיניות פיקוח הדוק על מחירים ושכר
במדינות מוכות אינפלציה. פישר, בגישה הזו, הוא שמרן על תנאי. כך גם היה לפני כחמש שנים כשהחל ברכישה מאסיבית של אגרות
חוב ממשלתיות ושל מטבע חוץ.
2.
הוא
מנחש כי מפלגת העבודה תזכה בבחירות הבאות, ומבקש להיות ורדרד בצפייה לראש הממשלה
יחימוביץ'.
3.
הוא
מפחד מהאלטרנטיבה.
האלטרנטיבה היא לייצר שיטה למניעת אינפלציה
באמצעות מיסוי. בין אם תהיה זו אינפלציה בבורסה, במטבע חוץ או במחירי
נדל"ן. על פי ההגיון של כלכלה
ביזורית (לא ריכוזית מהסוג שמופעל עכשיו בשוק האשראי לדיור) ראוי לצמצם את זרם
הכסף המועבר לשווקי הנכסים (מניות, מטבע
חוץ ונדל"ן) ולהגדיל את כמויות הכסף המופנות לייצור (בעיקר ליצוא) ולצריכה.
וכמו שפרופסור פישר היה אולי מלמד, הדרך לעשות זאת, היא לא דרך קיצוב אלא דרך המחיר. ואת פער המחיר – בין שקל אשראי שהולך
ליצואן לבין שקל אשראי שהולך לספקולנט בדירות – משיגים באמצעות מס.
קוראים לזה מס מוניטרי. קל להפעיל אותו והוא
שנוא במיוחד על חובבי הקפיטליזם לסוגיו. ג'יימס טובין , כלכלן אמריקאי, הציע גירסה
מצומצמת שלו (על העברות פיננסיות בין מדינות). אף אחד לא קונה. ההון הפיננסי יקר
מדי לליבם של מקבלי ההחלטות, ועליו, שלא כמו לחם, לא מטילים מס.
נ.ב. מהלך הקיצוב נועד לקרר את הביקוש
לדירות. אם זה הרעיון מדוע לא אוסרים על הבנקים לתת אשראי לרכישה של דירות להשקעה?
מדוע מאפשרים לבנקים לתת מימון בשווי מחצית הדירה? אם מאמינים בקיצוב האשראי, היה
יעיל יותר לאסור לחלוטין את האשראי להשקעה, לחכות שמחירי הדירות יירדו, ואז – אולי
– להפשיר את הכסף, ובהדרגה.
1.11.2012
