10 במרץ 2013

איזו מכונית מחשמלת

פינרג'י (PHINERGY) הוא מיזם לפיתוח מצבר (או סוללה, אם תרצו) חשמלי להנעת כלי רכב. הוא ממוקם בעיר לוד והרעיון שמאחוריו הוא לפתח מצבר שמתגבר  על שתי המכשלות העיקריות  במצברי המכוניות החשמליות הקיימות:  טווח הנסיעה הקצר והצורך להטעין  את המצבר במערכת החשמל הרגילה. מכונית חשמלית בטכנולוגיה הקיימת משתמשת במצברי ליתיום שמאפשרים נסיעה של 150 עד 200 קילומטרים.  אחר כך  או שנאלצים לעצור כדי להתחבר לרשת החשמל ולטעון את המצבר, או שמחלפים מצבר – השיטה המועדפת  תאגיד בטר פלייס בבעלות החברה לישראל והנמצא, כך זה נראה, בתהליך התקפלות.


המכונית של משפחת עופר

הצורך בהטענה תכופה של המצבר, עניין המוכר לכל משתמש בטלפון נייד, הופך את המכונית החשמלית – בטכנולוגיה הקיימת – למוצר שמיש  לנסיעה עירונית בלבד. מה יעשה מי שמבקש לנסוע מחיפה לטבריה ולחזור באותו יום? לצד המחיר המופקע שדרשה בטר פלייס עבור המכונית שלה, אי הנוחות  ב"תידלוק" הוא ההסבר העיקרי לכישלון. לכך תרמה גם ממשלת ישראל, ליתר דיוק שר האנרגיה עוזי לנדאו, שאסר על בעלי מכוניות חשמליות ל"תדלק", כלומר להטעין את המצבר  של המכונית, בשקע רגיל ברשת הביתית. לנדאו נהג כך  לדרישת בטר פלייס ובעליה הטייקונים לבית משפחת עופר. ואולי טוב שכך עשה והרג להם את הפרויקט.

אלא שגם בלי החתונה של הון ושלטון ספק אם המכונית החשמלית המוכרת לנו היתה מצליחה.  נדרשת קפיצת מדרגה טכנולוגית שתביא לייצור מצברים שלא יצריכו הטענה תכופה, ונדרשים מצברים שהטענתם אינה גורמת לזיהום הסביבה.

המכונית של פינרג'י

פינרג'י מתימרת למצוא דרך  לפתור את שתי הבעיות גם יחד. היא מפתחת מצבר (א') שיטעין את מצבר הליתיום המקובל (ב') תוך כדי נסיעה. מצבר א' ייצר חשמל מאלומיניום או אבץ, חמצן (שנמצא באוויר) ומים (שממוקמים במיכל הדלק) ללא פליטה מזהמת של פחמן דו חמצני. השיטה העקרונית לייצור חשמל כזה אינה החידוש. החידוש הוא בייצור מצבר שמחזיק תקופה ארוכה בלי לזהם ובלי "להיסתם" בעת ייצור חשמל.
זהו רעיון חביב שיש לקוות שיוכיח את עצמו מעבר לאב טיפוס שהותקן במכונית ומסיע עיתונאים שמתפעלים.

המכוניות בעיר חדרה

בינתיים נשארנו עם מכוניות חשמליות הנוסעות לטווחים קצרים ועם מכוניות היברידיות שבהן מורכבים הן מנוע חשמלי והן מנוע ששורף דלק פחמי. המכונית החשמלית קצרת הטווח היא מוצר נחות טכנולוגית יחסית למכוניות  שבהן מנוע ששורף בנזין, סולר או דלק פחמני אחר. יצרני המכוניות האלה – לא מעט יצרני מכוניות רגילות מציעים גם מכונית חשמלית – מסבירים שהמוצר שלהם, גם אם בשלב זה אינו אטרקטיבי לנסיעה ממושכת, מזהם פחות את הסביבה. על כך נטוש ויכוח.

הבה נניח כי כל תושבי חדרה מחליפים באחת את המכוניות הרגילות שלהם למכונית חשמלית. נניח גם כי כל צריכת החשמל של חדרה מיוצרת בתחנת הכוח שבמערב העיר.  ועוד נניח שממשלת ישראל מסירה את הוראתה המטופשת האוסרת טעינת חשמל מהרשת הביתית. מה קורה לרמת זיהום האוויר בחדרה?

התשובה: סביר מאוד שזיהום האוויר בחדרה יעלה.

הכלכלנים והאקולוג נפגשים

הנה ההסבר:  במשך היום והערב ינועו ברחבי חדרה מכוניות חשמליות שאינן פולטות גזים מזהמים. וכך יקטן זיהום האוויר בהשוואה למצב בו שהיו משתמשים במכוניות שורפות דלק פחמני. אלא שבלילה כל בעל מכונית מחדרה יטעין את מכוניתו בחשמל מהרשת. תחנת הכוח בחדרה תעבוד שעות נוספות. מכיוון שהיא מופעלת בפחם – שמזהם הרבה יותר מבנזין וכל דלק מקובל אחר – הזיהום על פני כל שעות היממה יהיה גבוה יותר מאשר החלופה הנוכחית.
זה בתמצית, ממצא מחקרם של מת'יו קוטשן, ג'ושוע גרף-ציבין וארין מנסור. בהכללה: ככל שהדלק לייצור חשמל זול יותר (ומזהם יותר, כמו במקרה של פחם) כך המכונית החשמלית מזהמת יותר. ומה שלא פחות חשוב מידת הזיהום לא תלוייה רק ביצרן החשמל אלא באזור. יש אזורים שבהם אותה מידה של זיהום שגרם  יצרן חשמל תביא לרמה שונה  של  זיהום מאשר אוויר באזורים אחרים. זה עניין שתלוי באקלים האזורי.

הפתרון: לעבוד בלילה ולישון ביום

לכאורה הדילמה של חדרה ניתנת לפיתרון: במקום לייצר בלילה חשמל משריפת פחם, ייצרו בלילה חשמל מגז טבעי שמזהם הרבה פחות. אלא שאז החשמל יהיה יותר יקר כי מחליפים דלק זול (פחם) ביקר (גז) שלא לדבר על העלות של הפסקת תחנת כוח פחמית והחלפתה בתחנת כוח על גז.  מה גם שראש הממשלה בדעבה שיש לאפשר לזכייני הגז הטבעי לייצא מחצית מהכמות, מה שמקטין את כמות הגז שתעמוד לשימוש ישראלי.
יש, כמובן, עוד חלופה שמתאימה עד למאוד לטמטום הממשלתי: שאנשים ייסעו במכוניות החשמליות שלהם בלילה וייטענו את המכוניות שלהם בחשמל במשך היום.
10.3.2013