הימים
האלה, ימי בין הממשלות, הם עידן מבורך לפרשנים כלכליים. כרגיל הקבוצה החביבה הזו
עוסקת בפירוש המציאות. אך כאשר המציאות לא מספקת התפתחויות כלכליות - – תקופת בין
הממשלות כבר אמרתי - מתפנים פרשנינו
להסביר מה ראוי שיעשו המנהיגים הנבחרים
ובראש וראשונה שר האוצר המיועד. ומי שפותח עיתון, מקשיב לרדיו או צופה בטלוויזיה
לומד על העושר המחשבתי המשגשג בארצנו.
והפינה
הזו באה לקלקל. קצת.
מה מצמיח עץ ומה מצמיח כלכלה
סבר
פלוצקר הוא העורך הכלכלי של "ידיעות אחרונות" ולצד עצות וניתוחים, עלה
על רעיון חביב: "10 דברים שיאיר לפיד לא צריך לעשות". הראשון שבהם הוא
"אל תפגע בצמיחה. צמיחה היא ההישג הגדול של הכלכלה הישראלית והבסיס
לעוצמתה". יתרת המאמר הזה תעסוק בעניין הצמיחתי הזה.
העניין
הראשון שעולה על הדעת הוא שאם בכוחו של שר האוצר י "לא לפגוע בצמיחה" הרי
שמן הסתם הוא יכול להביא לצמיחה. . היו אולי שרי אוצר שחשבו שצמיחה זה לא משהו, ומנעו
מהכלכלה לצמוח. אבל לשר האוצר הבא מומלץ לא להימנות עליהם.
כאילו
שיש משהו ב"מדע הכלכלה" שמלמד איך גורמים לצמיחה ואיך לא. וכך, אם יקבל כבוד שר האוצר את ההחלטה
הנכונה – שצריך להביא לצמיחה - כך תהיה. ובכן המצב לא כל כך פשוט: לכלכלנים אין מושג מה גורם לצמיחה ומה פוגע בה.
על מה
אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על צמיחה? מדובר בגידול בתוצר המקומי הגולמי
(תמ"ג) שהוא הסכום המצטבר של הצריכה הפרטית, הצריכה הציבורית, היצוא
וההשקעות. התמ"ג הזה הוא מושג מחשבתי. בניגוד לעץ שרצוי להשקותו במים כדי
שיצמח, אף כלכלן לא יודע מה הם
ה"מים" שמצמיחים את התמ"ג. ולכן הם גם לא יודעים מה מייבש את
התמ"ג.
בין ימי הביניים והעת החדשה
לכלכלנים
יש מושג מעורפל על מה שמביא לגידול התמ"ג ב"טווח הארוך". הגורם
המרכזי שמוזכר בספרות המקצועית הוא "הון אנושי" שהוא בעצם שם נרדף
להשכלה. ואכן כשמסתכלים על פני ההיסטוריה, לאורך אלפי שנים, הגידול בתמ"ג קפץ
כשהעולם יצא מחשכת ימי הביניים לאור
הרנסנס וההשכלה. מכאן ועד להנחה שאם בשנה
הבאה יהיו יותר בוגרי אוניברסיטה תהיה יותר צמיחה – יש תהום. במאה ה – 20 המדינות שלהן
פחות "הון אנושי" צמחו יותר מהר ממדינות עם הרבה מההון הזה. ובתמצית:
אין לאיש מושג מה עושה צמיחה. גם לא לפלוצקר.
צמיחה של מי?
מה
שמעביר את הדיון לעניין חשוב פי כמה: מי בכלל צריך גידול של התפוקה המקומית
הגולמית? הבה נניח כי אותו תמ"ג כאשר מחלקים אותו במספר התושבים, נותן אומדן טוב לרמת חיים. שאלה: האם, ברמת החיים
הממוצעת הקיימת בישראל, ראוי להתאמץ להגדילה? מאז שבנימין נתניהו נמצא אצלנו בזירה הפוליטית
יש מאמץ אדיר להגדיל את התמ"ג של העשירים באמצעות הקלות מס. זה ראוי? אין ספק שזה טוב
לאותם 30% מהאוכלוסייה שהכנסתם היא מעל להכנסה הממוצעת (כן, בישראל ממוצע ההכנסה נמצא בקרבת המאון ה – 70 מתוך 100). איך שיפור ההכנסה הממוצעת
בהכרח מסייע ל – 70% מהמשפחות שמתחת לממוצע? כמעט כל העלייה במחירי הדירות של
החומש האחרון נגרמה בשל "השקעות"
בדירה מספר 2, 3 וכו' של בעלי הכנסות גבוהות. מי צריך את זה?
העוגה מספיק גדולה והגיעה העת לחלק אותה אחרת
מה שצומח
פה בימי מלכותו של נתניהו הוא יבלית שבסטטיסטיקה נרשמת בתור סוג של דשא. חלק
מהצמיחה – ראו את עוללות הרכב הפרטי – היא הגדלת הזיהום. כאשר כימיקלים לישראל
צומחת, ים המלח גווע.
מה שנכון
לישראל, הקפאת הגידול בתפוקה, לא נכון לפלסטין, לירדן, למצרים ולכל יבשת אפריקה.
הוא נכון לכל המדינות העשירות, וישראל נמנית עליהם.
מרב
ארלוזורוב מ"הארץ" מביאה סיפור ולפיו, כתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה, יקטן
כוח העבודה בעשור הקרוב. לשיטתה, כלומר לשיטת משרד האוצר, צריך לעודד אנשים לעבוד
אחרת הצמיחה תיבלם. יש נימוקים מעולים מדוע ראוי לעודד אנשים לעבוד. צמיחה של התפוקה
המקומית הגולמית אינה אחד מהם.
לכן
ראוי שיקדישו מאמצים רבים יותר בחלוקה יותר הוגנת של התפוקה הקיימת. ואת זה - תכנית החלוקה - הכלכלנים דווקא יודעים לעשות. יודעים, אבל לא באמת רוצים.
12.3.2013
