סערה בביצה. הממונה על הגבלים
עיסקיים רוקח עיסקה עם הבנקים ולפיה הם
ישלמו קנס צנוע (במונחי רווחי הבנקים) ובכך יסתכם עונשם על תאום עמלות שגבו
מהציבור. לנוכח מצבם הקשה של הבנקים, מתנגד המפקח על הבנקים להצעה לחייב את הבנקים
להיפטר מבעלותם על החברות המנפיקות כרטיסי אשראי.
זה מה שיפה עם הבנקאים בישראל. לרוב
יימצא מישהו שיגן עליהם מפני הזדון של המחוקקים, בתי המשפט, הציבור. בנקים, נהוג
לומר, חשובים מכדי להשאירם באחריות הבנקאים. אצלנו דואגים עד למאוד לבנקאים.
משל הצפרדע
הבנקים, הנה הצהרה גורפת, לא תיאמו
את העמלות. לא התרחשה כל פגישה בחדר אפל
שבה סיכמו כי עמלת הצ'ק השרוט תהיה 7. הם ז-כ-א-י-ם. מה שכן, הם עשו משהו שונה
לחלוטין: הם רקדו את ריקוד הצפרדע. בריקוד הזה צפרדע א' עושה צעד כלשהו, ואז צפרדע
ב' עושה את אותו הצעד. וכך הלאה עד אחרון הצפרדעים. ולכן כאשר צפרדע הפועלים העלתה
את עמלת הצ'ק השרוט (מומלץ לבדוק. אולי באמת יש עמלה כזו) צפרדע המזרחי פשוט רקדה
בהתאם. לא תיאום. אולי חיקוי. בכל מקרה התוצאה זהה.
לא, לא המצאתי את זה. טענת החיקוי
הושמעה בכתב ההגנה של הבנקים. משום שעל חיקוי אין איסור בחוק, הרי שהראיות שבידי
הממונה על הגבלים עסקיים הן מפוקפקות - ומכאן הקנס הצנוע – שכמובן יועבר לקופת המדינה
ולא למי ששילמו את העמלות.
של מי הקרדיט
בנק ישראל, מכוח החוק, מופקד על
היציבות הפיננסית. כלומר על יציבות הבנקים. מקובל לחשוב שבנק יציב זה בנק שמרוויח
המון ויש לו הון. הבנקים מרוויחים לא רע, לא במעט כתוצאה מרווחים שהם גורפים מנכס הקרוי "חברת כרטיסי אשראי". אם
אתם חושבים שכרטיס האשראי שלכם נטול עמלות – אתם טועים. יש עמלות בריבוע שנגבות
מכל עיסקה שאתם עושים. אלא שהתשלום בפועל נעשה על ידי העסק שבו קניתם את החולצה. בעלי העסק מצידם גובים מכם את האחוזים
האלה באמצעות העלאת המחיר. התרגיל מחוכם. חברות האשראי מתנות את השימוש בכרטיס בכך
שהמחיר שהצרכן ישלם בכרטיס, יהיה זהה לזה
שהוא ישלם במזומן. הצרכן לא ממש מכיר את
התהליך, ובעל העסק מקפיד להיזהר מאוד מחברות כרטיסי האשראי. בלעדיהן אין לו קיום.
באו חכמי הדור, כלומר הכלכלנים
המופקדים על התחרות, והעלו רעיון מבריק. מה עושים בנקים? נותנים אשראי. מה עושות
חברות האשראי? נותנות אשראי. צריך שתהיה תחרות במתן אשראי, ולכן נפריד בין
הבנקים לבין חברות האשראי. איזה רעיון מבריק.
זה בערך אותו הרעיון שהיה למחוקק עם
ה"ריכוזיות" כאשר קבע כי תאגיד יוכל להיות בעל שתי קומות (חברת אם וחברה
בת) למעט תאגיד קיים שיוכל להיות בעל שלוש קומות. כאילו שבית רב קומות שונה מהותית
מבית בעל קומה אחת אך בשטח ענק. אבל זה משחק חביב בלגו תאגידי, וזה מה שעשו.
תחתונים מלוכלכים
כידוע הכריחו פעם את הבנקים למכור את
קופות הגמל. ומה קרה? על פי רוב, עלו דמי
הניהול. משום שמה שקרה הוא שבמקום טייקון בנקאי ששלט בקופת גמל, יש עכשיו טייקון
ביטוחי ששולט בקופת הגמל. או, כמו שאומרים, החליפו תחתונים זה עם זה. רק שהתחתונים
מלוכלכים.
איך מנקים את התחתונים? זה כל כך
פשוט שרק חשדות אפלים מסבירים מדוע המהלך לא בוצע. לא צריך לפצל תאגידים. לא צריך
לאסור על בנקים להחזיק בחברות האשראי או במפעל תעשייתי. הכל מותר לכולם, מתי ואיך
שבא להם. ובמגבלה אחת בלבד: אסור לעשות עסקים בתוך המשפחה העסקית. בנק הפועלים
יכול להחזיק את ישראכרט - אבל אסור לו לתת
לישראכרט הלוואות. ולישראכרט אסור לקנות מהבנק את שירותי המחשב שלו.
עסקים לחוד, ומשפחה (בעסקים) לחוד.
זו התורה כולה. כל השאר הוא שטיקים ופרנסה לעורכי דין.
6.2.2014
