הנשיא ברק
אובמה חווה התגלות, ולקראת שנתו השישית בתפקיד הודיע כי יעלה את שכר המינימום
לעובדי הממשלה הפדרלית. אובמה רצה להעלות את השכר לכולם, אך לשם כך נדרשת חקיקה,
ובקונגרס האמריקאי אין לו את הרוב הדרוש.
אובמה הוא שמאל מזייף. מומלץ לקרוא
את מאמרו מאיר העיניים של ג'פרי זקס בניו יורק רוויו אוף בוקס.
אובמה, לפי זקס, לא
שונה מהותית מקודמו הרפובליקני. המדד שבו משתמש הפרופסור מניו יורק הוא שיעור ההוצאה הציבורית מתוך ההכנסה הלאומית. זה מדד מפוקפק אם לוקחים אותו באמת ברצינות.
אבל הוא מצביע על כיוון. הממשלה הפדראלית מוציאה 20% מהתמ"ג האמריקאי. אם
נוסיף את המדינות החברות בפדרציה נגיע אולי ל – 30% - הרבה פחות מרוב מדינות
אירופה. אובמה, מספר זקס, התחייב שלא להעלות את השיעור הזה ומעשה החקיקה הראשון
שלו היה לאשר את קיצוצי המסים של קודמו. שמאל בטטה.
והמצב יחמיר. כמו קודמו, ג'ורג'
בוש, גם אובמה הגדיל מאוד את החוב הממשלתי. קחו את הריבית על החוב, הוצאות הביטחון
והוצאות מערכת הבריאות הציבורית (שקונה שירותי בריאות פרטיים במחירים מופקעים)
ובתוך כמה שנים לא יישאר כסף למימון הוצאות אזרחיות למעט שכר המנגנון.
מה חדש? זקס מציג את כלכלת אובמה כפי שהיא: ימנית. אבל, אם כי לא
במפורש תוקף זקס את תומכיו הכלכלנים של אובמה בעיקר אלה שמדברים כמו אנשי מרצ
ומפלגת העבודה. פול קרוגמן וג'וזף סטיגליץ ממליצים ללא לאות להגדיל עוד יותר את
החוב הציבורי, ואם מישהו מזהה במרשם הזה את תכניתה הכלכלית של מפלגת העבודה, הוא לא טועה. זקס חושב שאכן יש להגדיל את ההוצאות אבל לממן אותן על ידי מיסוי.
אבל לא רק בענייני כלכלה. השמאל
הישראלי המזייף בולט במיוחד בעניין הסכסוך עם פלסטין. בוז'י הרצוג תקף לא מכבר את
הממשלה על שאינה מנהלת מו"מ ברצינות. אלא שכאשר הרצוג וחבריו היו בשלטון
התוצאה היתה זהה. למה? כי אין בישראל, למעט חד"ש, מי שמוכן לשקול ברצינות שלא
לומר לקבל את העמדה הפלסטינית/היוזמה הסעודית. לכן כל סיפור ה"הסדר"
אינו אלא ברברת תוך-ישראלית. בימים אלה מוצפים העיתונים במודעות של אנשי עסקים
שמטיפים ל"הסדר". כסף יש להם בשפע. הצעה ממשית – קדחת.
על דבר אחד יש הסכמה בין הימין
והשמאל המזייף: שבהעדר "הסכם" הכיבוש נמשך. זה לא שמאל. זה ימין.
וזה לא מקרה שהקואליציה בעניין
"הסדר" היא זו שדוגלת בהמשך שלטון הרבנים על חיי האישות, בסגירת כבישים
ונמלי תעופה ביום כיפור, בשלטון הקאדים על הערבים המוסלמים או בהעדר אפשרות לבן של
נתניהו להינשא, כמו אביו, למי שאינה יהודיה. מדינת הלאום היהודי לא מסוגלת להסתדר
עם שכניה מבלי לכסח להם את הצורה מדי יום,
והיא לא מסוגלת להעניק לתושביה חופש אזרחי
אמיתי. והדברים תלויים זה בזה.
זה לא מקרה ששולמית אלוני ביקשה
להיקבר בטקס דתי. היא ומשפחתה הם חלק מהשמאל המזייף. אלוני ומפלגתה נתנו יד
לתעלולי רבין, פרס וברק. מזכיר בהחלט את ברק אובמה.
1.2.2014
