הגבינה והירח

מה הקשר שבין החורים בגבינה צהובה למכתשים על הירח? כך היו מגיבים פעם על שאלות הקושרות לכאורה בין שני עניינים נטולי כל קשר. הנה משהו מהאקטואליה בענייני גבינה וירח: מה הקשר שבין הפנסיה שלכם לרכישות מטבע חוץ בידי בנק ישראל?

בנק ישראל קונה בכל חודש מאות מיליוני דולרים ושאר מטבעות חוץ. זה לא משהו חדש. כך היה מאז כהונתו של הנגיד הקודם, סטנלי פישר. לכאורה ממבו-ג'מבו כלכלי שהאדם הממוצע לא מבין ולא מתעניין במיוחד. אבל, שלא כמו הגבינה והירח, הסיפור הזה קשור בעבותות לפנסיה שלכם.

לבקשת ראש הממשלה הסכים בנק ישראל לבחון  את המשך המדיניות הזו. בסוף החודש יתקיים דיון מיוחד בעניין. על פי הדיווחים משרדי האוצר וראש הממשלה בדעה שזה מהלך יקר, בזבזני ולא יעיל. בנק ישראל מתגונן בטענה כי הפסקת המדיניות תפגע ביצואנים. הפעם, לא אעסוק בוויכוח הכלכלי הזה – הקושר בין מחיר הדולר, היצוא למחיר החולצה המיובאת מסין. גם בגלל שהוא נדון ונטחן עד דוק וגם בגלל שנעים להניח כי ראש הממשלה ושר האוצר ינצחו את בנק ישראל.

מן יורד מהשמים

מה לזה ולפנסיה?

בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים בכל העולם המפותח כלכלית, מבצע מדיניות "מרחיבה". מה זה אומר? שהוא מדפיס כסף. למה הוא מדפיס כסף? כי בלי הדפסה המשק ייקלע למיתון. מסובך? לא חשוב. כמו הכלכלנים נניח שזה מה שצריך לעשות.

בהינתן שזה מה שצריך לעשות השאלה היא איך עושים את זה ומי יקבל את הכסף שמדפיסים? הדרך הכי פשוטה היא להדפיס כסף, לשים אותו על מטוסים, ולזרוק אותו בכל המדינה. פעם, לפי האגדה היהודית, יהווה פיזר שניצלים (לפי גירסה אחת. או טוסט, לפי גירסה אחרת) מהשמיים. קראו לזה מן. בעידן המודרני ועם ריבוי הסלמונלה ולחץ הטבעונים עוברים לשיטה פלורליסטית יותר – לזרוק כסף ממטוסים.

בגלל שזה הכי פשוט, וגם בגלל שהעשירים לא אוהבים להתכופף, לא עושים את זה באף מקום בעולם. במקום זה מדיניות ה"הרחבה" נעשית בשיטות אחרות.  אצלנו  – בנק ישראל קונה דולרים. כשהוא קונה דולרים הוא מפזר שקלים. אלא שהפיזור הזה ממוקד – למי שיש לו דולרים. בעוד שגשם של שקלים ממטוסים נופל לידי כולם.

כסף הולך לכסף

באירופה הבנק המרכזי מדפיס כסף וקונה "נכסים". מה הם הנכסים האלה? כרגיל אגרות חוב ומניות של תאגידים. למה לקנות דווקא את הסחורה הזו? הוא שנאמר: כסף הולך לכסף. הכסף שלכם הולך למי שיש לו כסף – בעלי תאגידים. לפעמים בנק מרכזי עושה משהו נועז אף יותר: הוא קונה אגרות חוב של הממשלה שלו. את זה אפילו סטנלי פישר עשה אצלנו לתדהמתם של כלכלנים שלומדים שזה אסור מדאורייתא של מוניטריזם, כלומר מספרי לימוד ב"מדע" הכלכלה.

אם הבנו את הסיפור עד עכשיו הנה השלב הבא: נניח שבנימין נתניהו ושליחו לדבר כסף, פרופ' אבי שמחון, יצליחו לשכנע את בנק ישראל. מדיניות רכישת מטבע חוץ תיפסק.

 מה יעשה בנק ישראל?

ולא, התשובה אינה שהוא לא יעשה כלום. נקודת המוצא היא שהוא צריך לפזר כסף. והשאלה היתה מי יקבל את הכסף במקום היצואנים. והתשובה היא שכל חלופה אחרת תהרוס את הפנסיה של כולנו (למעט אלה שבפנסיה תקציבית ומי שכבר בפנסיה).

כבר עכשיו יש בעיה קשה עם הפנסיה. לקרנות הפנסיה, שלכולן יתרות מזומנים גדולה, אין איפה להשקיע את הכסף. כבר היום אם הן משקיעות כסף באגרות חוב ממשלתיות, התשואה – כלומר הרווח על ההשקעה הזו – הוא אפס. ובלי רווח, הפנסיה שווה לתחת. קרן פנסיה נזקקת לרווח של 4% ויותר כדי להבטיח פנסיה הגונה. אין בשוק הפיננסי רווח כזה אלא לניירות ערך מסוכנים.

לכן אם נתניהו מנצח בוויכוח הזה (לפי חוק אין לממשלה סמכות להתערב בנושא, אבל ממתי זה הפריע לראש ממשלתנו) הפנסיה שלכם תושקע באג"ח זבל או באג"ח שמניב הפסד (תשואה שלילית בלשון הפיננסיירים).

ואחרי כל זה ראוי שנתניהו ינצח כי זה מה שיציף את מצבן העגום של קרנות הפנסיה שבמדיניות הנוכחית לא תוכלנה לספק לרובנו, קיצבה הוגנת לעת פרישה מעבודה. ואם שום דבר אחר לא מפיל את נתניהו הרשע אולי מצעד הזקנים לעתיד יעשה את זה.

שתפו: