כמה טיפש הוא מסוגל להיות?
העניין הזה עולה שוב בהקשר של תקציב
המדינה לשנתיים הקרובות והתכניות להפחתת המסים הנלוות לתקציב הזה. התקציב הדו שנתי
שהתחיל כפתרון לתקצוב הממשלה מיד אחרי הבחירות הפך עתה לכלי לשמירת היציבות הממשלתית. החוק קובע כי בהעדר תקציב יש לערוך בחירות.
ולכן תקציב דו שנתי מונע שימוש בכלי התקציב כמכשיר להפלת ממשלה. אם הבית היהודי
רוצה להפיל את הממשלה ולכפות בחירות חדשות – שישכח מזה. אם התקציב עובר, הממשלה לא
תיפול אלא בהצבעת אי אמון.
אם אני ראש ממשלה – ויש סיכוי – הייתי
עובר לתקציב 4 שנתי. אין כל בעיה עם העניין הזה.
שר האוצר, משה כחלון, נתן ידו לתרגיל
החביב הזה. ועתה – כמה דקות פרלמנטריות לפני ההצבעה – הוא מבקש להפחית מסים.
המס והמדע
מדובר בהפחתת אחוז אחד במס הכנסה ובמס
חברות והפחתה גדולה יותר במס על תאגידים
בינלאומיים בהיי-טק.
משנודע על כוונתו התפתח כמקובל ויכוח.
זה טוב? זה לא טוב? בדיון הזה השתתפו בעיקר כלכלנים שתרומתם לעניין אפסית. ל"מדע הכלכלה" אין מה לומר בסוגיה שהיא פוליטית ביסודה. הכלכלנים התמקדו
בשאלה האם הפחתת המס תקטין או תגדיל את הגירעון הממשלתי. כאילו שזו שאלת מפתח
בכלכלה. וכאילו שלכלכלן המצוי יש תשובה מדעית. ובכן הנה המצב: הגדלת הגירעון או
הקטנתו אינם עניין כלכלי. רק פוליטי. האם מסים מעלים או מורידים גירעון? כל תשובה
הולכת.
אם כך, מה הפוליטיקה מאחורי הפחתות
המסים המוצעות? זו השאלה שיש להפנות לטיפש.
במקרה הזה שמו כחלון. ואני מציין שהוא חסר
תבונה כי הוא מבקש לעשות משהו דומה מאוד
למה שעשה בעבר – ונכשל.
ניסיונם של אחרים
בקיץ אשתקד החליט שר האוצר להוריד את
שיעור מס ערך מוסף. למה? כדי "להוריד את יוקר המחיה". וכך באוקטובר 2015
ירד המע"מ מ – 18% ל 17%. מה קרה למדד המחירים לצרכן? עלה בעשירית האחוז. ואם
נתייחס לעניין ברוחב לב – שום דבר מעניין לא קרה ליוקר המחיה. אבל המדינה הפסידה
כך וכך מיליארדים (ויש החושבים שזה טוב), בעלי העסקים הרוויחו כי המרווח שלהם עלה
(ויש החושבים שזה טוב). והצרכנים, אלה שאמורים היו ליהנות? כאמור הם לא נהנו.
לפני שנה כחלון היה טיפש קטן. למה? כי
העניין הזה נוסה בעבר עם תוצאות דומות. רק טיפש קטן לא לומד מניסיונם של אחרים.
טיפש גדול לא לומד גם מניסיונו שלו.
עכשיו הוא מנסה את אותו הדבר במס הכנסה.
לדוגמה אדם שמשלם עכשיו (במדרגת מס של 10%) 1000 שקל מס
לחודש. כמה הוא ישלם אחרי הפחתת המס? 900 שקל. האם יש סיכוי שהאיש הזה – נניח
שהצביע ליכוד בבחירות האחרונות - יצביע כחלון בבחירות בעוד שנתיים? פחחחחח.
שלא לדבר על מחצית העובדים שכלל לא
משלמים מס הכנסה גם היום. הם בכלל לא ייהנו מההטבה הכחלונית. מי כן ייהנו? אותם
בעלי הכנסה שבהם ריכוז גבוה של מצביעי לפיד, העבודה ומרצ. ואותם אפשר לקנות רק בכסף
גדול.
מה היה עושה שר אוצר חכם?
ראשית, הוא היה מחליט את מי הוא רוצה
לצ'פר. כחלון כזה, אם היה חושב, היה מנסה
לצ'פר את העובדים בשכר של עד 10,000 שקל.
שנית, הוא היה נותן להם הרבה. נניח משהו
בסדר גודל של עד 1,000 שקל לחודש בהפחתת מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי. מאיפה הכסף?
חלק מהסכום שהוא ייעד להפחתת המס וחלק מהכבדת המס על מי שלא ראוי לצ'יפור – אלה
שהכנסתם מעל 15,000 שקל לחודש.
ושלישית, עושה את כל זה בעוד שנה ורבע
כדי שכל המצ'ופרים יזכרו בבחירות שיהיו מי הוריד את כל המן הפיננסי הזה אל כיסם.
ורביעית, אם הוא באמת מאמין בהפחתת מס
חברות ככלי לעידוד השקעות חדשות (בארה"ב, מעוז הקפיטליזם, ממש לא מתרשמים
מהטענה הזו) אז קדימה. לך על זה. אבל כל גרוש שיורד שם נלקח ממיסוי דיבידנדים. כי
הרעיון הוא לצ'פר השקעות ולא את הכנסות העשירים.
או שאני סתם טיפש.
