23 ביולי 2016

הסמרטוטה



  אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. כך האימרה העממית שבסוף השבוע קיבלה שוב רלבנטיות.  ביום חמישי התפרסמה ב"הארץ" מודעה מטעם ההנהלה וצוות המורים הבכירים של מכללת שנקר. במודעה, מביעים החותמים  תמיכה חד משמעית בנשיאת המכללה, יולי תמיר. במה זכתה תמיר למודעה שרק מנהיגי משטרים אפלים – טורקיה לאחרונה – מתהדרים בשכמותן ? בסתימת פיות! לא פחות.

תמיר, יעני מהשמאל, החליטה לצנזר תמונה מתערוכת תלמידי המוסד. מה היה בתמונה? פרצופה של שרת המשפטים, אילת שקד, על גוף ערום. ממש פיחס. לא רחוק ממודעת ההתרפסות התפרסם מאמר של תמיר שבו היא מסבירה מדוע הצנזורה ראויה.

לתמיר שני נימוקים עיקריים:  יש בתמונה משום "תמונת הרע" ואריאציה שהומצאה כאן על "לשון הרע". וכי התמונה היא סקסיסטית. תמיר, שרת חינוך לשעבר שפיספסה את ההזדמנות לדאוג למעט יותר שיוויון בחינוך, מתגלה כסמרטוט.

תמיר והתקציב

אתחיל מהסוף שכלל אינו שייך לעניין. כל שרי החינוך מלהגים על שיוויון. לנפתלי בנט, למשל, אף אדם הגון שאינו דתי, לא מאמין. נראה לכם שבנט יפגע בהעדפה התקציבית של בתי הספר הדתיים והמתנחליים?

לתמיר האמינו. מה גם שהקימה ועדה. ואוזנה הייתה כרויה לטענות שהשמיעו שני כלכלנים – אבי בן בסט ומומי דהן – שהראו איך נוסחת התקצוב של המשרד מפלה. ניקח סעיף אחד בנוסחה שנקראה על שם שמשון שושני מי שהיה מנכ"ל המשרד. יישוב עם שיעור גבוה של עולים חדשים קיבל יותר תקציב. כמה עולים חדשים גרים בסחנין? כך דפקו בתי ספר ערבים.

הוועדה יצרה נוסחה חדשה והוגנת יותר. תמיר הודיעה בקול גדול על שינוי פני התיקצוב, ואז באה הסימולציה.
מה זה סימולציה? לקחו את הנוסחה השיוויונית והפעילו אותה על תקציב החינוך שהיה בפועל באותה שנה. הנה הממצא העיקרי: סחנין מקבלת יותר ורעננה פחות. ברעננה הכוונה למקומות המגורים של שני העשירונים הגבוהים בסולם ההכנסה שקיבלו, ועדיין מקבלים, נתח גדול מדי של התקציב.

תמיר נבהלה. הרי שם נמצאים מצביעי "השמאל" החביבים עליה. היא קברה את הדו"ח והודיעה כי הנוסחה תופעל לא על בסיס התקציב הקיים אלא רק על תוספת לתקציב. ואחרי ההתחכמות הזו, כשהגיעה תוספת התקציב, היא חילקה אותה כתוספת לשכר המורים.

אז כן, יש לי דעה קדומה נגד תמיר.

ואחרי הלכלוך הישן הזה הנה הלכלוך האקטואלי.

מאסר או קנס

תמיר מסבירה כי הצגת התמונה חושפת את המכללה לתביעת דיבה. וכבר היו דברים מעולם, והמכללה הפסידה הון בתביעה שכזו. ובכן פרופ' תמיר: את מנהלת בית ספר. כעניין שבחינוך  כבוד הוא לך ולצייר להיכנס לבית סוהר ובלבד שלא להיכנע לגחמות החוקיות של איסור תמונת עירום.  התמונה פוגעת ברגשותיה של שקד? אז מה? מול רגשותיה של המיניסטרית עומד עקרון ענק של חופש היצירה. הבה נציג את זה אחרת: נניח שהתמונה היתה של גוף אישה ערומה ואליו מוצמד ראשה של יולי תמיר. גם אז היתה תביעת דיבה? ואם התשובה היא כן אז צודק "הארץ" בדרישה שהנשיאה הלא-מכובדת של שנקר תתפטר. דוד (המלך מאגדת התנ"ך) היה כבר עושה מיליונים מהפסלים הערומים שלו...

היא מ-פ-ח-ד-ת

סקסיזם? מה סקסיסטי בגוף אישה? גבר? ואם שקד היתה מצטלמת בערום גם אז זה היה סקסיסטי אם הצלם, באישור ובסמכות המצולמת, היה מפרסם תמונתה בתערוכה? אלא אם כן תמיר בדעה כי כל שימוש בגוף האדם לצורכי אומנות הוא סקסיסטי – מה בדיוק הבעיה?

אז מה יש כאן? יש כאן רק דבר אחד: השרה אילת שקד והסמרטוטה יולי תמיר. תמיר, שלא כמו שקד, נטולת חוט שדרה מוסרי ופוליטי (מה שמסביר את חברותה במפלגת העבודה בעיניים). הפחד הוא המניע העיקרי שלה.
וכמו כל דיקטטור היא כנראה נהנתה ממודעת ההתרפסות של עובדי המכללה ומנהליה. אם היה מקום לצנזורה במוסד אקדמי (ובחיים בכלל) היה זה לגבי המודעה המבזה הזו.

הזכות להעליב

ואחרי כל זה תמיר היא רק משל לתופעה הרבה יותר רחבה. הדוגמה הקיצונית היא הוויתור על הזכות לקלל דתיים. זכות הקללה הולכת ונשמטת מהחיים הציבוריים ככל שזה נוגע למנהיגי דת. מדוע בעצם אסור לפגוע ברגשות של דתיים? מדוע לירמיהו (מאגדת התנ"כ) מותר היה לקלל אלוהים כלשהו על ימין ועל שמאל ולנו אסור לקלל ולגחך את ירמיהו עצמו, משה, מוחמד וישוע? כל איש ציבור מההווה ומהעבר – וזה כולל כל מי שיש לו אתר אינטרנט או דף פייסבוק – הוא יעד לזילות ולביזוי. ואם איילת שקד נפגעת מהצמדת תמונת ראשה לתמונת גוף של דוגמנית עירום – שתצא מהחיים הציבוריים.

מותר להעליב. לפעמים אפילו חובה. ומנהל בית ספר ראוי שישכיל דרדקיו שיש דברים יותר חשובים מהפחד.