22 באוקטובר 2016

תמות הפנסיה עם ריבית



על העובדות אין מחלוקת: כבר כמה שנים שהריבית ברוב המדינות המפותחות כלכלית היא אפסית. מי שחוסך היום בארה"ב, בריטניה, גרמניה, שוויץ וישראל מקבל שברירי אחוז לשנה. ביפן הבנק המרכזי קונס בנקים מסחריים שמפקידים אצלו כסף. בכל הקשור לריבית – אפס הוא שם המשחק.
מילא שהריבית אפס. גם האינפלציה קרובה לאפס (ובישראל אפילו במינוס). מי שהיה שואל מומחים לכלכלה לפני עשר ושלושים שנה היה שומע  שזה בלתי אפשרי. כי ריבית אפס תייצר אינפלציה אסטרונומית. אבל, היום זה כבר ברור, כלכלנים לא יודעים כלכלה יותר משאר האדם. כי כלכלה, מתברר, אינה באמת מדע.

הסיבה שהריבית נמוכה כל כך היא בגלל שהאינפלציה מזערית והפעילות הכלכלית, במקרה הטוב, מתונה. מה שמלמד כי הכלכלה זקוקה לתימרוץ. ואיך מתמרצים כלכלה? על ידי כסף. ומהו מחיר הכסף אם לא הריבית הנקובה עליו. שים על כסף תג מחיר נמוך והוא יתרוצץ, מלמדים באוניברסיטה. שים עליו תג גבוה, והכסף יקפא. תימרוץ הכלכלה דורש כסף מתמרץ כלומר ריבית נמוכה – וזה מה שקורה. כאן ושם כאחד.

ויסות מניות

אבל מה שעושים כאשר הריבית היא כבר באפס? איך מייצרים כסף שיתרוצץ? השיטה המקובלת היא שהשלטון (הממשלה או הבנק המרכזי או שניהם) קונים "נכסים". יעני הם קונים משהו בעל ערך : מניות, אגרות חוב וכאלה מיני דברים. אבל בינינו, ושהקפיטליזם לא ישמע, הם סתם מווסתים ומנפחים ניירות ערך. ועל זה נחקרו והורשעו בנקאים בישראל לפני שלושים שנה כאשר "ויסתו" את מניות הבנקים. אבל אף אחד לא חושב להעמיד לדין את נגידי הבנקים המרכזיים שעושים היום בדיוק את אותו דבר.

סיכום העובדות: הריבית אפסית ומחירי אגרות החוב מנופחים. לכאורה לא משהו שצריך לכתוב עליו בעיתון. אלמלא הפנסיה.

איך זה? כאשר את ואתה משלמים מדי חודש לקרן הפנסיה, הכסף מוזרם על ידי קרן הפנסיה ל"השקעות". מה אלה? בעיקר אגרות חוב. וכך כאשר הריבית שמשלמת אגרת חוב היא אפס, וכאשר אגרת החוב נסחרת במחיר מופקע – קרן הפנסיה שמה את הכסף שלכם בביוב.

חובת הפנסיה וחובת הממשלה

כאשר  דבר כזה קורה בתקופה של כמה חודשים – לא נעים, אבל לא נורא. כאשר זה קורה כבר שנים אחדות יש לכך משמעות ברורה: מי שחוסך לפנסיה יקבל לעת פרישה סכומים מזעריים. בערך אותו סכום שהיא והוא הפקידו. לחיות מזה בכבוד יהיה בלתי אפשרי.

מה עושים? לחוסך היחיד  אין אופציה. היום תשלום לפנסיה הוא חובה או מכוח החוק או מכוח הסכם עבודה. וטוב שכך. פנסיה היא דבר חשוב מדי מכדי להשאירו להחלטה של כל אדם יחיד. אבל כאשר תשלום חובה לא יספק תמורה עתידית זה הופך לנטל בלתי נסבל.
החובה של כל אחד מאיתנו לחסוך לפנסיה מטילה על הממשלה את החובה לדאוג שהכסף לא יגיע לביוב. ריבית אפס וניפוח מחירי אגרות החוב מבטיחים ביוב עתידי. והממשלה? יושבת באפס מעשה.

יש הגיון בשיטה. הבעיה תתפוצץ כאשר אף אחד מחברי הממשלה הנוכחית כבר לא יהיה בפוליטיקה. ובינינו: מה עדיף לפוליטיקאי המצוי מהקואליציה: לתת שקל אחד כריבית למען הפנסיה או לתת שקל אחד לבנית עוד בית בעמונה? אלא שגם השיקול הזה: עמונה או פנסיה לא באמת עומד על סדר היום.

 על הפנסיה אף אחד לא מדבר בכלל.