18 באוקטובר 2016

BREXIN



על פי השמועה בשבוע שבו הודיע חבר הפרלמנט בוריס ג'ונסון על תמיכתו הנמרצת ביציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, הוא שלח לעיתון "דיילי טלגרף" טיוטת מאמר שבו הביע חשש גדול כי BREXIT – היציאה מהאיחוד שאושרה במשאל עם – תביא לקטסטרופה. מי שמחפש מקבילה ישראלית הרי היא בדמותו של גדעון סער שהוא גם בפנים וגם בחוץ. או יאיר לפיד שהוא גם חילוני וגם מפריש חלות. חוט שדרה? איבר מיותר לפוליטיקאי מצליח. עובדה: ג'ונסון הוא עתה שר חוץ.

העניין הזה ראוי לציון כי בששת החודשים הקרובים נהיה עדים לקרב בין ה"רך" וה"קשה". אלה התארים שהוצמדו לשתי גישות לפרישת בריטניה מהאיחוד. תומכי הגישה הקשה הם ניצים שלשיטתם המחיר הכלכלי של הפרישה לא מעניין. ואילו תומכי הגישה הרכה הם היונים שלמעשה מוכנים לפרוש אבל רק מהתואר – לא מהמהות.

נחזור  שנה לאחור: על מה היה הוויכוח שקדם למשאל העם? בעיקר על המהגרים. ולא, לא מדובר בסורים, עיראקים, אריתראים או סומלים. את אלה בריטניה לא הכניסה אלא במשורה. בעיית המהגרים היא מיליוני עובדים שהגיעו לשם ממדינות האיחוד העניות יותר: פולנים, ליטאים וכל מיני "מזרחיים" ש"עשקו את מדינת הרווחה הבריטית" כדברי מצדדי הפרישה.
מנהיגת המפלגה השמרנית וראשת הממשלה, תרזה מיי, הודיעה בוועידת המפלגה כי עד האביב הבא תפורסם ההודעה על מועד היציאה. ההודעה הזאת פתחה את הקרב בין ה"קשים" ל"רכים".
ראשי כמה מדינות מהאיחוד האירופי הבהירו כבר כי במו"מ שייפתח אחרי ההודעה הצפויה בריטניה עתידה לחטוף. לחטוף מה? הנה כמה עניינים זעירים מתחום הכלכלה האירופית.

"מהגרים": באנגליה יש כמה מיליונים כאלה ממדינות האיחוד. האם בריטניה הפורשת תזרוק אותם החוצה, כלומר הביתה? הניצים, כהרגלם לא אומרים דבר. הם רק רומזים שבוודאי שכן. והממשלה אפילו התחייבה לפצות כל עסק שייפגע מכך. האם פולין וסלובקיה יסכימו למחול על החוב הבריטי תחת מדיניות יצוא האבטלה של בריטניה המחזירה עובדים פולנים וסלובקים?

"החוב": נניח, לשם השעשוע בלבד, כי מוסדות האיחוד האירופי מתכנסים בחודש הבא ומצביעים על התכנית לסבסוד מאסיבי של גידול כבשים בעלות של 50 מיליארד לעשרים שנה. בעוד שנתיים בריטניה פורשת. מה חלקה בחוב שנוצר בגין ההחלטה לסבסוד כבשים? בריטניה תודיע, כמובן, שהיא תסבסד את מגדלי הכבשים שלה. באמת? ומי יסבסד את הכבשים היווניים? היה פקיד באיחוד האירופי שחישב ומצא כי החוב הבריטי הנוכחי הוא בסדר של 20 מיליארד. יש כסף? ואם אין – איך תצביע יוון על בקשת בריטניה להסכם סחר חופשי עם האיחוד לאחר הפרישה?

"סחר חופשי": ג'ונסון כתב בטיוטת המאמר שלא פורסם כי זו הבעיה העיקרית. מאז ומתמיד דגלה האליטה האנגלית בסחר חופשי במוצרים ושירותים. ראש ממשלת סלובקיה כבר הודיע שמדינתו תצביע נגד. למי איכפת מראש ממשלת סלובקיה או ממדינתו? לבריטים, כמובן. כי הסכם סחר חופשי צריך להיות באישור פה אחד של כל המדינות. לסלובקיה יש על כן זכות וטו.

"סקוטלנד": זו לא-מדינה שמהווה חלק מבריטניה ושמחצית ממצביעה צידדו בפרישה מבריטניה עוד לפני שמחול ה BREXIT החל. תחשבו על התרחיש הבא: בחודש מארס מפעילה בריטניה את סעיף הפרישה בהתאם לאמנת האיחוד. חודש לאחר מכן מתקיים בסקוטלנד משאל עם ובו מצביעים הסקוטים על השאלה הבאה: האם את/ה בעד פרישה מבריטניה אם ממשלת בריטניה תפרוש בפועל מהאיחוד? בניסוח כזה סביר של 80% מהסקוטים יצביעו בעד. למה? כדי לאיים על האנגלים והוולשים והצפון אירים (שאר המרכיבים את בריטניה) כי ביצוע הפרישה יפורר את בריטניה. לסקוטלנד העצמאית לא תהיה בעיה להתקבל לאיחוד האירופי...

הזרם ה"קשה" בבריטניה מוכן, במילים לפחות, לומר לכולם שיקפצו. הזרם ה"רך" מציע להתפשר כי הנזק אדיר מדי. להתפשר על מה?

נורווגיה אינה חברה באיחוד האירופי. יש לה הסכם סחר חופשי עם תוספות שהכואבת מכולן היא קבלת מהגרי עבודה. הרעיון הוא פשוט: אם בריטניה תסכים להמשיך לקבל מהגרי עבודה בתנאים הקיימים, ואם לא תגרש את הקיימים, האיחוד האירופי ייתן לבריטניה הסכם סחר. ועל החובות יתמקחו כמקובל בשוק הפוליטי.

מי ינצח? ה"רך" או ה"קשה?

הנה הימור: "הקשה" יפסיד מה שמותיר שתי אפשרויות. או שה"רך" ינצח או שהפרישה לא תתממש כלל. והסיבה, סליחה על המרקסיזם, היא מעמדית.

אם יעשו משאל "עם" בין כל בעלי ההון, העסקים והמנהלים בבריטניה אז 90% יתנגדו לפרישה ו – 99% יתמכו ב"רך" מול ה"קשה". אם נגיע למצב שבו ממשלת בריטניה תלך כנגד כל בעלי העסקים וההון – זה יהיה סוף הקפיטליזם כפי שאנחנו מכירים אותו. וזה אומר שלא מעמד הפועלים העשוק הוא שמפיל את השיטה אלא האספסוף הגזעני שונא הזרים.

לעשות את זה למרקס? לא יקום ולא יהיה.
מישהו מוכן להמר?