המחלה של הבריאות

לכאורה הסיפור פשוט: במסגרת מה שקרוי "התייעלות" החליט מנכ"ל בית החולים הדסה בירושלים לאחד את מחלקת ההמטו-אונוקולוגית ילדים עם זו של המבוגרים. כהרגלו, זאב רוטשטין הנחית את ההוראה מבלי להכין את הקרקע. שישה מרופאי מחלקת הילדים, כולל ראש המחלקה, הודיעו על התפטרותם. ועדת הרווחה והבריאות של הכנסת התכנסה. הממשלה מינתה מגשר. וכמקובל בפוליטיקה הישראלית יימצא פתרון כלשהו.

כלומר לא יפתרו דבר.

הסיפור של הדסה דומה מאוד לסיפור של טבע – יצרן התרופות מהגדולים בעולם. שני הגופים האלה מנוהלים בידי קומץ אנשים שלא חייבים דין וחשבון. שני הגופים מגלמים תסמיני מגלומניה ומרחיבים את עסקיהם. שניהם מבצעים את ההרחבות באמצעות "מינוף" – לקיחת הלוואות מאסיביות. ההבדל העיקרי הוא שלהדסה יש גיבוי בדיעבד של ממשלת ישראל. טבע עוד לא שם. התרופה ששני התאגידים מצאו לכישלונות הניהוליים שלהם היא להחליף מנכ"לים בתכיפות. בכך שניהם דומים עד מאוד לקבוצות כדורגל – הארגונים הכי מטומטמים בכדור הארץ.

הגודל כן קובע

לכאורה מנהלי התאגידים האלה נותנים דין וחשבון. בטבע הם נותנים דין וחשבון למחזיקי המניות, למחזיקי אגרות חוב ולבנקים. בהדסה הם נותנים דין וחשבון לארגון נשות הדסה, לבנקים ולממשלת ישראל. שניהם, כמו הבנקים, חברת חשמל, בזק, מקורות, עיריית ירושלים והוט לעולם לא יתמוטטו. הם גדולים מדי. ומי שימנע את ההתמוטטות היא הממשלה.

הדסה חולה, פחות או יותר, מאז שקמה. בכל כמה שנים בתי החולים (יש שניים: בעין כרם ובהר הצופים) עוברים "הבראה" - שם קוד לקבלת כסף ממשלתי. הממשלה נותנת את הכסף ומציבה "תנאים" כמו הפחתת שכר, קיצוץ מספר העובדים וכל מיני פטפוטי "התייעלות". אלה רק מדרדרים את בתי החולים עוד יותר וההוכחה הניצחת היא בית החולים "שערי צדק" שחוגג. כך  או כך השרות שבתי החולים האלה (וגם "שערי צדק" שנעשה צפוף להחריד) נותנים הולך ומדרדר.

כאוס כמדיניות

לממשלה מאוד נוח עם הברדק בהדסה. תראו מה היא עשתה ללבות את האש: ששת המתפטרים סיכמו עם "שערי צדק" שהם יעברו לעבוד שם. ביקש מנהל "שערי צדק" אישור ממשלתי לפתוח מחלקת המטו-אונוקולוגית, אך נדחה. למה הממשלה עשתה זה? מה איכפת לה אם המחלקה תהיה פה או שם ובלבד שתישאר בירושלים? כדי לשפוך דלק על הסכסוך.

יותר מזה. העיתונאי רן רזניק דיווח שראשי משרד הבריאות הבהירו לשישייה המתפטרת כי לא יתקבלו לעבודה באף בית חולים בארץ. ולממשלה יש יכולת לעשות כן (על אף שחוקיותה של התנהלות כזו מפוקפקת) כי רוב בתי החולים בבעלותה ובית החולים בילינסון – היחיד, עם מחלקה כזו שאינו ממשלתי – הוא בבעלות קופת חולים הכללית שתלויה לחלוטין בממשלה ולא תריב בעבור קומץ אונקולוגים.

ריסון ככלי מדיניות

הסכסוך שהממשלה מעצימה נועד לשדר ל"מערכת" להתרסן. כי זה עולמה של הממשלה: למנוע מהציבור שרות ברמה טובה. הרי ברור שקורה אצלנו מה שקורה בכל העולם העשיר: הציבור רוצה עוד ועוד שרותי בריאות. ישראל מחזיקה כבר בשיא עולמי (מבין המדינות שיש להן מערכת בריאות ציבורית) בתשלומים פרטיים עבור בריאות. למה? כי הממשלה לא מוכנה לשלם עבור שרות רפואי טוב ומרווח (ולגבות בהתאם מסים שיממנו את הצורך הזה). 

אם רק הדסה היתה זזה מעבר לקו הירוק.....הכסף היה נשפך שם ללא הכרה.

והכי יפה בסיפור הזה שהממשלה יוצאת נקייה מהסכסוך. מי הניצים? הדסה (לכו תחפשו את "נשות הדסה") באמצעות מנכ"ל טכנוקרט ושישה רופאים תאבי עצמאות. והממשלה? היא ממש לא בעסק ואפילו מוכנה לממן מגשר בין הניצים.

והציבור? במקום לקום ולשרוף לשר הבריאות את הצורה, בוחר בו כשר הכי פופולרי. בראבו עלינו.

שתפו: