כלכלת הבלוף

איך זה ששני המונופולים החזקים במדינה – חברת חשמל ומקורות מתקיימים עם רווחיות אפסית? ואיך זה שענף יבוא כלי הרכב עם תריסר יצרנים מרוויח במידה משוגעת?

דו"ח של משרד האוצר ניתח את תריסר המופלאים על פי הדו"חות שהגישו למס הכנסה. הוא השווה את הרווחיות בשנת 2014 לזו של 2006. הממצאים פשוטים להחריד: בעוד השכר הממוצע כמעט ולא זז, הרווחים גדלו בכ – 70%. במקביל הפחיתה הממשלה את המס על מכוניות כך שמספר המכוניות המיובאות כמעט והוכפל.  

עוד מספר הדו"ח כי הרווח גדל במיוחד בעת שהשקל התחזק יחסית למטבעות זרים שבהם היבואנים קונים את המכוניות בחו"ל. האוצר מתלונן כי היבואנים, בדומה ליבואני המזון, לא מגלגלים לצרכנים את ההוזלה במונחי שקל שבהם הם רוכשים מכוניות. כמה לא יפה מצידם.

והאדם הסביר עומד ותוהה. מה פשר התופעה הזו. איך זה שמונופול בקושי מרוויח וענף שבו תריסר שחקנים עושה חיים משוגעים? מה קורה לתחרות הכלכלית שכולם נשבעים בשמה יותר מאשר ב"השם ישתבח"?

הדמיון בין דת לכלכלה גדול ממה שנוטים לחשוב. כלכלנים אוהבים לספר כי הם עוסקים במדע, בעוד שדת עוסקת באלוהים דמיוני שמסדר עניינים. אבל עולם "מדע הכלכלה" לא פחות מדומיין מאשר עולם הדת. תחרות חופשית ומשוכללת – נשמת אפה של הכלכלה הקפיטליסטית – היא פרי הדמיון כמוכח בענף הרכב.

החופש להיות בלעדי

בצר לו מחפש האוצר הסברים. והוא מגלה לפחות הסבר אחד: אין יבוא מקביל. רנו מוכרת בישראל רק דרך משפחת קרסו. וטויוטה מחוברת למשפחת חורש. ומרצדס ויונדאי הם חובבי חרל"פ. כאילו מדובר כאן באיזה קשר דם. אלא שלא דם זורם בעורקי הקשר הייחודי הזה. רק כסף.

זה מנהגו של עולם. זה, ולא התחרות שכלכלני הקפיטליזם נשבעים בה. תסתכלו על בקבוק הקוקה קולה, או 7 אפ שאתם שותים. למה להסתכל עליהם? כי קרוב מאוד לירושלים המערבית, בעצם במזרח ירושלים, אתם יכולים לקנות קוקה קולה בחצי מחיר. אותו משקה בדיוק – תמורת חצי הכסף. מאיפה? מיבוא מקביל (המיוצר אצל בעל הזיכיון בפלסטין) ה"מוברח" לירושלים "המאוחדת". כי קוקה קולה העולמית, כלומר האמריקאית, נתנה זיכיון בלעדי למשפחת פיינברג בישראל. בדיוק כמו שטויוטה היפנית נתנה למשפחת חורש. קוקה קולה סידרה לפיינברג מונופול וכך זה גם בכל ענף הרכב, המזון – מה שלא תחפשו.

הליכוד בעד בלעדיות

זה הקפיטליזם ולא התחרות. ולכן כאשר תשמעו כלכלן, ראש ממשלה או שר אוצר מדברים על תחרות – תבינו שהם חיים בעולם מדומיין. כמו אלוהים.

מה יכולה ישראל לעשות אם קוקה קולה נותנת מונופול למשפחת פלוני ומונעת מכל אדם אחר למכור כאן את אותו משקה? התשובות האפשריות אינן מסובכות. מה שמסובך הוא שאיש לא חושב לשאול את השאלה. ואיש לא חושב שתפקידה של הממשלה לטפל במחלה הזו. אתה לא רוצה קוקה קולה? תשתה פפסי! אופס, גם פפסי נתונה בידי יבואן בלעדי? טוב, תשתה מים.

השבוע מנעו חברי כנסת של הליכוד דוד ביטן, דוד אמסלם ומכלוף מיקי זוהר, חקיקה שתאסור יבוא בלעדי של שידורי ספורט. למה להם? בשם "החופש הכלכלי". וכך יישאר מונופול  ערוץ 5 לשידורי ליגת האלופות באירופה. החופש הכלכלי, ולא בפעם הראשונה, מייצר מונופול, ובמקרה הזה - שלא כמו מקורות וחברת חשמל - נטול פיקוח למעשה.

לא טוב לך עם טויוטה אז תקנה הונדה. ולזה קוראים ליפול מפח משפחה אחת לפחת משפחה אחרת. ואיכשהו בכאילו תחרות הזו רק המשפחות המופלאות מרוויחות. מיליארדים, למקרה ששאלתם.

שתיקת האקדמיה

האם הפרופסורים לכלכלה לא יודעים שהם מוכרים לוקשים לדרדקי האוניברסיטה? בוודאי שהם יודעים. וכאשר תפגשו בהם בערב שישי הם יצחקו צחוק גדול. אבל הסחורה שהם מוכרים הולכת טוב בשוק העולמי. ב"תחרות משוכללת" אין רווחים מופקעים הם טוענים, והכי טוב להפחית מס על רווחים, יוסיפו.

ומה בחיים? לעזאזל איתם.

שתפו: