זה באמת דורש אומץ לב: לתת פרס נובל בכלכלה
למישהו שטוען שכלכלנים מנותקים מהמציאות. מה יעשו עתה כלכלנים? האם מי מהם יזרוק
ממחר את המודל הכלכלי שנלמד עשרות בשנים בדקדקנות מתמטית? זה כבר דורש אומץ לב
מסוג אחר.
המודל הכלכלי השגור והנלמד מניח בראשית
דרכו שיש צרכן. ולא רק שיש צרכן אלא שהוא אוטונומי. ולא רק שהוא אוטונומי אלא שיש
לו, אי שם בגולגולת, מערכת "טעמים". למשל? שציפי אוהבת 3 עגבניות ו-2
תותים על פני 3 תותים ו – 2 עגבניות שזה ה"טעם" המועדף על דב. ויותר
מזה: גם אם תוכפל הכנסתו של כל אחד מהם,
הם עדיין ישמרו על מערכת ה"טעמים" הזו. תמיד ירצו יותר עגבניות מאשר
פחות עגבניות. וכך הלאה, וכך הלאה.
הסיפור הדמיוני לא נגמר. כדי שהמודל
הכלכלי יפעל כפי שכלכלנים מצפים הם מייצרים דמות סופר-דמיונית: הצרכן המייצג. זה
מאוד נוח כי אין צורך להטריח כל צרכן ולברר מה בדיוק הטעם העכשווי שלו, שכאמור
טמון במקום מסתור בגולגולת.
אם כל הצרכנים וכל היצרנים יתנהגו
ככתוב, אז נגיע ל"שיווי משקל". זו הנירוונה שכל כלכלן חולם עליה. במיוחד
"שיווי משקל יציב" כלומר כזה שהוא נירוונה מתמשכת על פני זמן.
הזיתים בכניסה לסופרמרקט
הזיתים בכניסה לסופרמרקט
פה ושם צצו כלכלנים, ובעיקר לא-כלכלנים,
שאמרו לרבני הכלכלה שיפסיקו לבלבל את המוח. העניין הוא שאם הצרכן אינו הייצור
הדמיוני המתואר לעיל אז הכלכלן לא יכול לתקוע את המשפט: "צריך להעלות את
הריבית". או, "צריך לאפשר יבוא תותים ללא מכס". עכשיו, קוראים חביבים,
תתארו לעצמכם איך היה נראה העולם שבו אנו חיים בלי הנפיחות האלה מטעם מומחי
הכלכלה?
השבוע החליטה האקדמיה בשבדיה לתת פרס
נובל לכלכלה לברבור שחור שמומחיותו בלומר את המשפט הבא: "אם בכניסה לסופרמרקט
תציב שלט גדול עם תמונה של זיתים, הצרכנים ייקנו יותר זיתים". לא טעמים, לא
ציפורים. ואם תציב מול שני צרכנים שלוש כוסות יין, כשעל כל כוס יהיה נקוב מחיר אחר ותחזרו
על הניסוי הזה מאות פעמים , תמצאו שרוב הצרכנים יאמרו שהיין היקר הוא הטוב יותר –
גם כאשר היין היה זהה בכל הכוסות. צרכנים, טוען ריצ'רד תיילר הזוכה החדש בפרס
היוקרתי, הם.....בני אדם. עם חולשות, עוצמות, מצבי רוח, פסיכוזות. במיוחד הם לא
הייצור הדמיוני שהמציאו כלכלנים.
אז מה יהיה עכשיו? אם כל ראש מחלקה
לכלכלה במוסד אקדמי, וכל פקיד ממשלתי בכיר ישתכנעו שהם עוסקים בבני אדם ולא בייצור
הדמיוני שהמציאו – הם ייאלצו להתפטר. כי בני אדם, יימח שמם, מקלקלים מודלים
והורסים את נירוונת "שיווי משקל".
נובל, שמובל. דבר לא ישתנה.
