11 בנובמבר 2017

עריה כלכלית



החלטת רשות ניירות הערך להמליץ על הגשת כתב אישום נגד מנהלי בזק ו"ילדיה" כמו גם נגד מנכ"ל משרד התקשורת קיבלה הד תקשורתי ראוי. מעניין איך רשות קטנה יחסית מצליחה להרים חקירה גלוייה וכתב אישום בפחות מחצי שנה, ואילו משטרת ישראל חוקרת את משפחות נתניהו (רהיטים נוסעים לקיסריה ושוחד – האישה ובן זוגה) ומוזס זה עידן ואישומים אין.

חכמי הכלכלה והסדר החברתי מיהרו להסיק מסקנה: צריך להעיף את כל צמרת בזק מתפקידה. אם נראה את אלוביץ, הנדלר ואיילון תלויים בכיכר העיר, או מתדפקים על דלתות שרות התעסוקה, נרגיש שאנחנו לא רק בארץ נהדרת אלא בעיקר נקייה.


ויסלחו לי רבני טוהר המידות: זה קשקוש.

ולא. לא בגלל שהם לא צריכים לזוז עם הגשת כתב אישום. בוודאי שהם צריכים. כמו שהגברת, הבה נודה, צריכה לעזוב את דירתנו ברחוב בלפור ולעבור לדירתה בקיסריה – אם יוגש כתב אישום נגדה. אלא שאלה פכים קטנים של מוסר מינימלי. הפכים האלה לא תופסים את השור בקרניו, כלומר את הקפיטליזם באשכיו.
נוחי דנקנר נתפס על זה ועכשיו גם אלוביץ ורעיו לכתב אישום. הם מקיימים יחסי אישות בתוך המשפחה הכלכלית שלהם. ומגילוי עריות שכזה יוצא רק רע.

כך זה עובד

זה סימפטום מובהק של קפיטליזם חזירי. הוא התגלה לפני כמה שנים כאשר נחשפו "מסמכי פנמה". ובשבוע שעבר כאשר התפרסמו "מסמכי פרדייז". הסיפור הוא מאוד פשוט והוא מתנהל כך:  נגיד, שאחד משה כהן מתל אביב עושה עסקים. התמורה לעסקיו משולמת/מועברת למשה כהן מקיימן או מפנמה או מטיז אל נבי. למשה כהן מתל אביב יש רווח קטן בעוד שלמשה כהן מקיימן יש רווחים מכובדים. משה כהן מתל אביב בקושי משלם מסים. משה כהן מקיימן משלם עוד פחות. אבל סכום הכסף שנצבר שם מהרווחים של כהן הוא ענק.

התרגיל בבזק עבד בדיוק באופן הזה על אף שבזק היא בתל אביב והבת שלה – יס – בכפר סבא. איך עושים את זה? בשביל זה צריך חבורת מושחתים מוסרית שזו ההגדרה הראויה למרבית רואי החשבון ועורכי הדין העיסקיים. כאשר תרגיל העוקץ מתבצע בישראל נדרשת גם הונאה. זה מה שנמצא, לדעת רשות ניירות הערך, בסיפור בזק.

וזה מתקיים בכל משפחה עיסקית. כי אין כל טעם בקיומה של משפחה עיסקית – חברת אם, חברה אחות, חברה בת, חברה נכדה או נינה– אלא כדי להונות, לתמרן ולעשות תרגילים חשבונאיים, כדי שאב המשפחה ירוויח הרבה וישלם מעט.

אנטי נפוטיזם

לכן אם נסלק את אלוביץ ורעיו עשינו עשירית מהעבודה. השאר הוא ביצירת מצב שבו מי שרוצה לעסוק עסקים – אז בבקשה, אבל בלי המשפחה.

הרעיון הוא פשוט: לאסור נפוטיזם מכל סוג שהוא. אסור לתאגיד א' לעשות כל עיסקה עם תאגיד אחר הנמצא בשליטת אותה משפחה. בזק רוצה לקנות את יס? בזק רוצה למכור שרותי אינטרנט של בזק בינלאומי? מצטערים, זה אסור. ידיעות אחרונות רוצה לתת שירותי מנהלה ל – YNET? מצטערים, לא במדינתנו.
איך מפעילים איסור כזה? איסור בחוק הוא רעיון מצויין. אפשר גם בדרך מניבה תשואה כלכלית: להתיר עיסקות משפחתיות ובלבד שיוטל עליהן מס של 100%. זה אומר שאם בזק רוצה לקנות את יס ב – 300, אז כל אחת מהן תשליש לקופת המדינה עוד 300. אם כבר נפוטיזם אז לפחות במחיר ראוי.

לא מפתיע שכל צדקני הדור לא מעלים הצעה כזו. הם לא באמת מעוניינים לעצור את השחיתות שנעשית שעה שעה בחסות החוק הנוכחי. הצעה כזו נוגעת ללב של הקפיטליזם והקניין הפרטי. ואם מטילים מגבלה על הקניין הפרטי זה איום ונורא.


העצה השבועית, מספר 17, ליו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי נמצאת כאן