האם כל אחד מאיתנו יכול לשכור את סיירת
גולני כדי שתשמור על ביתו, שכונתו, הבר מצווה של הנער? האם אנחנו יכולים לשכור את
שירותיו של פקיד מס הכנסה כדי שיעשה לנו שומה עצמית כנדרש?
האמת היא שהנזק החברתי של שכירות פרטית
מהסוג הזה קטן יחסית, לבטח בהשוואה למה
שאנחנו מעוללים לילדים במערכת החינוך שלנו. אבל שכירות פרטית של נכס
ציבורי אסורה מכל וכל. מישהו מאבות המדינה הבין שהעירוב בין הציבורי והפרטי הוא לא
במקום. אמנם בנימין נתניהו עשה צעד ענק קדימה בשוכרו את החבר הטוב של אביחי מנדלבליט
כעורך דינו. אבל לשכור את מנדלבליט עצמו זה עדיין לא הסתדר. אבל אפשר ובמסגרת
המשילות החסרה – גם זה יתבצע.
לעומת זאת, בחינוך ילדים במערכת
הציבורית הכל פרוץ.
אמנם היהודים, בטח הדתיים שבהם,
מתחרטטים ש"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"? אבל דיבורים לחוד ומציאות
לחוד. אי השיוויון בחינוך היה, הווה
ובמובנים רבים מתעצם. מה שמפרנס לא מעט חוקרים שמדי שנה מוצאים עוד הוכחות
לריקבון. אבל לממשלה זה לא מזיז. כלומר, להפך.
יש הטוענים כי אי שיוויון כלל לא ניתן
למיגור. הוא גנטי. לגנטיקה יש היסטוריה מחקרית לא מפוארת. הגדילו לעשות מאריי והרנשטיין, שני חוקרים אמריקאיים ומחברי
הספר "the bell curve" (1994) ש"הוכיחו" שמנת
המשכל – איי.קיו – היא אכן תורשתית וכי יש קשר בין אינטלגנציה וגזע. לכן חבל על כסף ציבורי שמושקע בחינוך. מי שנולד עם איי.קיו נמוך
יהיה טמבל לעד.
הגנטיקה חוזרת
הגנטיקה חוזרת
האם יש בכלל דבר כזה, איי.קיו? גם זה לא ברור. ועוד פחות ברור שמבחן
האיי.קיו המקובל מודד באמת יכולת. אבל הספר של מאריי והרנשטיין היה פופולרי בשעתו. עשרות שנים לאחר פירסומו, חוץ מקומץ
גזענים, אף אדם רציני לא מחזיק בהבלים האלה.
אבל, טען הסוציולוג דלטון קונלי, אחד החוקרים בכנס על אי שיוויון שערך מרכז טאוב בירושלים, יש אולי זנב של עדות. בדיקות דנ"א של
מיליוני אנשים מאפשרות לזהות קשרים בין קבוצות חלבונים ויכולות. מה יוצר את הבדלי
החלבונים האלה? זה טרם ידוע. אבל לדעת ג'יימס הקמן, הכלכלן הכי מפורסם ומוערך
בתחום החינוך, גם זה קשקוש בלבוש.
מה לכלכלן ולדנ"א? הקמן הציג לפני
משתתפי הכינוס שתי שקופיות עם נתונים אודות תאומים זהים בלידתם ואחרי הרבה שנים. די
ברור אפילו לעין של עיוור כי מה שהיה זהה בעת הלידה השתנה עם הזמן. אם כבר,
הסביר הפרופסור מאוניברסיטת שיקגו, הסביבה משפיעה על הדנ"א, ולא להפך.
אז ירדנו מהגנטיקה. לאן עוברים מכאן? מה
יוצר הבדלים בין ילדים?
האמא של אי שיוויון
האמא של אי שיוויון
חוקרי חינוך מכירים את הקשר הדי חד
משמעי בין מימדי האי שיוויון לבין ההצלחה במבחנים. ככל שהמדינה לוקה ביותר אי
שיוויון – כך הישגי תלמידיה פחותים. המדינה שיש בה הכי פחות אי שיוויון ויחסית את
ההישגים הכי טובים היא דנמרק.
גם במדינה הכי שיוויונית יש עדיין אי
שיוויון מסויים. הטענה היא שההבדלים נובעים מהאמא. ולא, לא מהגנטיקה שלה. זה הרי
כבר נפל. אבל בעיקר ההשכלה שלה. הנה לכם הטיעון מדוע נישואין מוקדמים – אשר בישראל נפוצים אצל החרדים והבדואים – פוגעים בילדים. נערה בת 16-20 היא אמא הרבה פחות
מוצלחת מאשר אותה אישה אחרי תואר אקדמי או קריירה כבוגרת.
כך אנו מגיעים למשה כחלון ולממשלת ישראל.
תוספת קיצבת ילדים היא סיסמת הכזב. "פרוייקט פרי" כהוכחה.
בפרוייקט הזה לקחו קבוצה של תינוקות (עד
גיל 3) וחילקו אותה לשניים. האחת היתה קבוצת ביקורת לניסוי שנעשה בקבוצה השניה. אלה שנמנו עם החלק השני קיבלו סיוע של בערך
שעתיים בשבוע למשך שנים ספורות בידי אדם שאינו מהמשפחה. הסיוע היה בעיקר שיחות עם
ההורים על איך מטפלים בתינוקות.
פרי מול כחלון
פרי מול כחלון
אמנם הסיוע היה קטן – רק שעתיים. ואמנם
התקופה היתה קצרה – שנים ספורות. אבל התוצאות שנמדדו כעבור שנים, בשיעורי פשיעה,
בריאות ויכולות בבית הספר היו חד משמעיות.
ניסויים דומים נערכו בהרבה מקומות והניבו תוצאות דומות. ומה שמעניין שהתינוקות של
אז הפכו להורים שילדיהם מוצלחים לפי אותן
אמות מדידה.
להקמן ולחוקרים אחרים אין עתה ספק.
השקעה בגיל הרך, עד גיל 3, היא כנראה המפתח. זה אולי לא כל הסיפור, אבל זה לפחות
חצי מהספר.
עד שמגיע טיפש ושמו כחלון.
כחלון הוא מומחה בבלוף. הוא מתפאר
בהישגיו בתחום מחירי התקשורת הסלולרית. אבל שוכח לציין שהמחירים נפלו לא רק בישראל
אלא בכל המדינות שאפילו, כמה מצער, לא שמעו על משה כחלון. מה שהוריד את מחירי
התקשורת זו הטכנולוגיה ולא המדיניות.
בתכנית הקיצבאות ל"ילדים" הממשלה מפקידה בחשבון
בנק כסף לילדים שמוקפא עד שיגיעו לגיל 18.
כלומר על אף המחקר שמעיד שההשקעה הטובה ביותר היא בגיל הרך – כחלון שם את הכסף
איפה שלא צריך אותו. מה זו טיפשות? גרוע מכך: זה זדון.
כי לתת טיפול נוסח פרוייקט פרי עולה כסף
עכשיו. בעוד שתכנית החסכון לגיל 18 תתממש כשהשר כבר יהיה בפנסיה וכולם ישכחו את פועלו. אבל איזו תועלת פוליטית הוא שאב מהחארטה הזה! גם
נפקד מחינוך ראוי, וגם נשכר ממסים שממשיכיו יצטרכו לגבות כדי לממן התחייבויותיו.
תקציב לא דיפרנציאלי
תקציב לא דיפרנציאלי
נעבור מכאן לחצי השני של הסיפור: תקציב
החינוך. בכנס הוצגו היבטים שונים של הכסף הציבורי וכולם מראים את אותו הדבר: כסף
הולך לכסף. יש פטפוט רב על "תיקצוב דיפרנציאלי" – כלומר שישימו יותר
שעות חינוך בבתי ספר וכיתות עם הישגים פחותים. זה עובד בשולי השוליים. רוב הכסף נע
מהממשלה בירושלים למיטיבי הכנסה ברחבי הארץ.
והכי גרוע: לא רק שרעננה מקבלת תקציבית
יותר מאלעד ושגב שלום. כעירייה עשירה היא מוסיפה לתלמידיה הרבה יותר מרוב הרשויות המקומיות
הפחות עשירות.
ואת התועבה הזו מכשיר החוק. הנה דוגמא: "תלמידי
פורייה עילית נאלצו ללמוד בבית הספר "בית ירח" במועצה האזורית עמק
הירדן, שהוא בית ספר מוכר שאינו רשמי וגובה תשלומים עבור תוכניות לימוד נוספות
הנלמדות בבית הספר. הורי התלמידים מפורייה עילית עתרו לבית המשפט בטענה שבהיעדר
בית ספר רשמי ביישובם מוטלת חובה על המדינה ועל המועצה האזורית להעניק לילדיהם
שירותי חינוך ללא תשלום. כמו כן דרשו שילדיהם לא יחויבו להשתתף בתוכנית ההעשרה
שהשתתפות בה כרוכה בתשלומי הורים. בית המשפט קבע שתלמידי פורייה עילית זכאים לשירותי
חינוך חינם וכמו כן שאין לחייב אותם להשתתף בתוכניות ההעשרה, שיהיו פתוחות בפני מי
שיבחר להשתתף בהן ולשאת בעלותן. בכך בעצם איפשר בית המשפט יצירת שירותי חינוך
מרובדים בתוך אותו בית ספר – חינוך בסיסי חינם לכל התלמידים ורובד נוסף של שירותי
חינוך המוענק לתלמידים שיש להוריהם אמצעים לשלם עבורם." כך מצוטט בספר על אי
שיוויון שייצא בקרוב.
כלומר גם בתוך בית ספר אחד מתירה הממשלה
להפלות בין תלמידים.
