לא פעם מאשימים אותי בחד-מימדיות: "אתה בעד העלת מסים כפתרון לכל
בעיה". יש בזה משהו. במיוחד כאשר נטל מס ההכנסה בישראל הוא נמוך במיוחד.
"אבל המיסוי העקיף – זה המוטל על קניית מוצרים ושירותים - הוא גבוה",
טוענים מתנגדי. אז הנה הפתעה: מוצע כאן להוריד שיעור את מס ערך מוסף. זאת, ללא קשר
למצב התקציב, למצב מס ההכנסה ולשאר הבושות שרוקחים לנו בממשלה ובכנסת.
יתרונו הגדול של מע"מ טמון בפשטות הפעלתו. ובניגוד למס המכירה המקובל
בארה"ב, הוא גם הגיוני בהיותו מוטל למעשה על הרווח (הערך המוסף) ולא על המוצר
עצמו, אלא רק בעת המכירה לצרכן הסופי. חסרונו הגדול של מע"מ הוא בכך שאינו
מבחין בין המוצרים והשירותים שעליו הוא מוטל. המס מוטל בשיעור זהה על תרופה ועל
סיגריה. יש מדינות שבהן שיעורי המע"מ אינם זהים בין קבוצות מוצרים. זהו כמובן
מתכון בדוק למתחכמים אשר יגדירו טבק כעשב, ולכן דינו כדין מזון ולא כדין רעל. ויש
מדינות מטומטמות, ישראל למשל, המטילות מע"מ שונה על פי האזור. וכך, באילת לא
משלמים מע"מ. למה? כובע!
המפקק ישלם
כעת מתברר כי בנק ישראל, או לפחות חטיבת המחקר שלו, הגיעה למסקנה שראוי ליצור
אפליה במיסוי. כלומר, שראוי להעלות מסים מסוימים כדי לפתור בעיה שאינה קשורה
לתקציב הממשלה. כלכלן הבנק, יואב פרידמן, בדק מה היא הסיבה שאנחנו תקועים בפקקים
ומהי תרופה אפשרית לבעיה הזו. הוא מצא שהתרופה טמונה במיסוי השימוש ברכב פרטי.
הללויה לשכל הישר. אך לא כדאי שירוץ לכנסת עם הרעיון הזה, כי סביר שיהרגו אותו
בדרך.
פרידמן אינו הכלכלן הראשון שמסתכל על "התורכי הזה" (בעיית הפקקים)
כאילו הוא התורכי האחד שיש להרוג. הרעיון הכללי גורס שיש להטיל מס על מזיקים כדי
להדבירם. פרידמן עוסק במזיק שהוא הרכב הפרטי. אבל יש מזיקים נוספים, ובשפע. ואין כל
סיבה ליצור אפליה בין המזיקים למיניהם: תרופת המס ראויה לכולם.
מס כולסטרול
לא מכבר תהיתי מדוע טרם הומצאה תרופה להתכווצויות השרירים שמקורן בנטילת תרופות
ממשפחת הסטטינים (תרופה לוויסות רמת הכולסטרול בדם). הקרדיולוג שעמו החלפתי
מהלומות בנושא הסביר לי כי גם אם אני נוגע בבעיה קיימת, היא מתגמדת מול הישגי
הסטטין במניעת מחלות לב. האם יש דרך לטפל בעודף הכולסטרול מבלי לפמפם כספים ליצרני
התרופה וללא התכווצויות? למשל, למה לא מס על כולסטרול במזון? כל מוצר מן החי שבו
שיעור הכולסטרול הוא מעל, נניח, 3%, יחויב במס. ואם זה יכפיל את מחיר הבשר, החמאה
וגבינות שמנות – מצוין.
אין חניה בחינם
ובחזרה לתחבורה. כאשר מדברים על מיסוי גבוה של שימוש ברכב, לא מדובר במס המוטל
רק על הנסיעה עצמה. נסיעה הרי בכל זאת מביאה תועלת למי שבוחר לנסוע ממקום למקום.
אבל מה עם חניה על דרך ציבורית? ברשות המסים מהרהרים כבר 30 שנה בצורך להטיל מס הכנסה
על טובת ההנאה לה זוכה עובד כאשר הוא מחנה את רכבו אצל המעסיק. ככל שזה הגיוני וראוי אנחנו היום לא בקטע
של מס הכנסה. אנחנו בקטע של חניה על כביש.
כמו שר קלקול התחבורה, ישראל כץ, כך גם בנק ישראל חושב שיש להתאים את התשתית
לגודל האוכלוסייה. אבל זו טעות. יש די והותר כבישים. הבעיה טמונה במכוניות הפרטיות
אשר חוסמות את הכבישים הללו, הן בנסיעה והן בחניה. ואת שני הנגעים האלה ראוי למסות
– ובהרבה.
הלו, מפלגה
אנחנו מצויים בעונת בחירות. האם תימצא מפלגה אחת שתהייה מוכנה לצאת חוצץ נגד
כולם, ותציע מיסוי מזיקים, תוך הורדת שיעור המע"מ? אם יש - שתעלה ותבוא.
